אושר בקופסה

אולי רק בהתחלה ממש, אפשר לקנות משחק ככה מהמדף בלי לברר. מהר מאוד לתוך התחביב, ואתם מתחילים להבין שקנייה ללא בירור מוקדם היא בזבוז זמן וכסף.

הבירור המוקדם היום נגיש וקל מאוד – המלצות כאן (כמובן), שאלה בקבוצות ייעודיות (כמו זו בלינק כאן), רשימות וסקירות וסרטוני TOP 10 ביוטיוב. כך אפשר לראות את המדדים הרלוונטיים שלנו, כמו האם המשחק דורש שפה, מה רמת כובדו ועמקו, ומה המכניקות שמעורבות.

לאחר מכן אפשר לראות playthrough – סרטונים על אנשים שמשחקים את המשחק וממחישים לכם איך זה נראה.

אחרי שיש לכם מושג טוב מה אתם הולכים לקנות, מתגבשת ציפייה ומבשיל רצון להשיג את המשחק. אתם מתחילים לברר קצת פה קצת שם, אמזון, חנויות או יד שנייה. מצאתם? הופ, דופמין. נשלח אליכם? עוד ציפייה. הגיע? בכלל חגיגה.

כל שרשרת התהליך הזו נותנת תחושות טובות, עוד הרבה לפני ששיחקתם בכלל. קנו באחריות ובשיקול דעת, ותיהנו מהתהליך.

[2] האינטראקציה האנושית

נכון, יש משחקי סולו. כלומר – משחקים שמשחקים אותם לבד. יש כאלו טובים מאוד, אבל הם מהווים שיעור זניח מכלל משחקי הקופסה. רוב מוחלט של המשחקים הוא עבור זוג ומעלה.

ישנו ז'אנר שלם שנקרא "משחקי מסיבות" (אין באמת קשר למסיבות. זה פשוט דרך לתאר חבורה [במלעיל] שמשחקת באירוע חברתי עולז). המשחקים כמעט מאלצים אותנו להתכנס לחדר אחד עם אנשים – ולצורך משחקיות. לא לצורך מקצועי, פרנסה, דיון, לימוד. רק אינטראקציה אנושית לשמה.

מחקרים מראים שבידוד חברתי מעלה את הסיכון להתדרדרות ברמת האושר. ואילו אינטראקציה אנושית לא מלחיצה, קשורה במישרין לעלייה באיכות חיים ובתחושת אושר. אז נכון, לחלק האקסטרוברטי בינינו זה לא חדש. עדיין, יש חלקים באוכלוסיה שנוטים ליהנות מהבידוד. ויותר מכך, כציבור וכקהילה, יש מעט מאוד אירועים חברתיים שאינם מוקדשים לצורך מוגדר. משחק קופסה זו הזדמנות מעולה להתכנס, לחוות אינטראקציה חברתית, ולעשות את זה באופן חכם ומהנה.

[3] משחק כתרפיה 

במדע הפסיכאלאגי"א נאמר, שבתהליך התפתחות הילד ישנו זמן קריטי, שבו הילד מתחבר ל"חפצי מעבר". לציבור ההורים התופעה הזו מוכרת יותר בשם "שמיכי" ודומיו. המומחים טוענים שהשלב הזה קשור ליכולת של הילד להתמודד עם העולם ולהרגיש בטוח מול מציאות מאיימת וביטחון מתפורר.

יש גם טענה שילדים ממשיכים את השלב הזה הלאה במובנים מסוימים על ידי גישה משחקית. המשחקים מאפשרים לילדים להתמודד עם לחצים ותכונות, ולעבד אותם בסביבה מוגנת.

מומחים אף טוענים (כן, שאלתי אותם) שמבוגרים ששומרים על יכולת משחקית הם מאושרים יותר, ובעלי יותר מנגנונים להכיל לחצים וחוסר ביטחון. למשל, משחקים בעת לחץ וטראומה, הוכחו כמסייעים למשפחות להתמודד. כששהינו עם הילדים שלנו במקלט, משחקים הם ששלטו ואיזנו את האווירה למשהו סביר.

כולנו מכירים את הסבא הזעוף שבחיים לא ישחק כלום כי הוא לא מבין איך אפשר ליהנות מזה, והוא כנראה לא האדם המאושר בחדר. דווקא מי שיודע לזוז קצת מהתפיסה המפוכחת והערנית-מדי לחיים, ויודע להיכנס למיינדסט שחקי, יכול לקבל תועלות תרפויטיות ונפשיות מהאירוע.

זה נכון גם למשחק של ילדים בינם לבין עצמם, גם למשחק בין הורים לילדים, וגם למשחק בין מבוגרים. זו הזדמנות לתת לתחושת המשחקיות לרפא אתכם. קצת.

וזה לא הכל, יש עוד סיבות מעולות לשחק כדי להיות מאושרים יותר. נשאיר אותן לחלק אחר של הטור.

אז מה, משחקים?

אקרופוליס והשועל החמקמק

שבת בצהריים וסבתא שונ"צת? זה המשחק המושלם להוציא ולשחק עם הילדים 

• אקרופוליס
• Akropolis
• מעצב: Jules Messaud, אמן: Pauline Detraz
• הפצה בארץ: Mindfox

הפעם יש לנו 2 משחקים מבית מיינדפוקס. הם עושים הרבה דברים נחמדים: מייצרים, מייבאים וגם משווקים משחקי קופסה. הם נותנים בדרך כלל יותר דגש של משחקי חשיבה \ חידות \ קלפים משפחתיים (יש לכם בבית את חתחתול, חלומות, אבאלון ועוד שלושה משחקים שלא ידעתם שהם שלהם).

לאחרונה התחילו שם בכיוון המבורך מאוד של להביא גם משחקי אסטרטגיה קצת יותר מורכבים ובעלי תוכן עשיר. אחד מהם הוא המשחק 'אקרופוליס' שהם תרגמו לעברית (למרות שאין בתוכן אלמנט שפתי, חוץ מההוראות).

המכניקה נקראת – "הנחת אריחים" (וביתר דיוק, סוג של Expanded Domino) – מכניקה שבה אתם מניחים אריחים (דא) ממאגר מצומצם, ויוצרים לכם אזור אישי שבו העיר שלכם נבנית.

באזור זה יש חוקיות, סידורים מסוימים שווים יותר מאחרים. אתם צריכים להתמודד עם מבחר מצומצם, וגם עם בחירתו של הצד השני. האינטראקציה, הבנתם נכון, מוגבלת לשני ממדים: 1. להצליח להיות יותר חכם מהשני, באופן כללי. 2. להקריב בחירה מוצלחת עבורך, כדי לקחת מהמלאי אריח שיועיל לשני יותר. שני אלה משאירים את האינטראקציה בקצה המתון יותר.

החוקים פשוטים, ממש: לכל צבע אריח יש את החוק הקטן שלו. למשל – על האריחים הצהובים תקבלו נקודה רק אם האריח לא נוגע באריח צהוב אחר. האדום – יקבל נקודה רק אם יהיה בקצה העיר, וכן הלאה. כל אריח יקבל נקודה רק אם יהיו בעיר "ככרות", אריחים שיש בהם כוכבים.

הכוכבים הם מכפלה. ככל שיש לכם יותר כוכבים בעיר בצבע מסוים, ככה הנקודות שצברתם באותו צבע – יוכפלו. למשל: הצלחתם להגיע לכך שיש לכם 8 אריחים אדומים (העומדים בתנאי האריח האדום. מהו, קוראיי בעלי הקשב?) ו-2 כיכרות אדומות בהן 4 כוכבים? קבלו 4 כפול 8 = 32 נק'. יפה.

כעת – טוויסט: תוכלו להניח אריחים על גבי אריחים אחרים. אריחים הנמצאים ב"קומה" גבוהה יותר, יקבלו נקודות רבות יותר. המנצח הוא ההוא שבסוף המשחק (כשנגמרים האריחים לכולם) יש לו עיר עם מספר הנקודות הגבוה ביותר. כיף.

מביאים אריחים חדשים לעיר שלך מה"שוק" – אריחים שזמינים בטור קטן. אפשר לקחת את האריח השמאלי ביותר בחינם, אך אם תרצו לקחת אריח אחר בטור – תצטרכו לשלם "לבנה" שזמינה רק אם מכסים "מחצבה" בתוך המשחק, מה שמעודד לבנות לגובה. 

יש מספר אריחים זמינים מוגבל לכל סיבוב. האריחים לא מתחדשים, עד שהסיבוב מסתיים. הכלל הזה כנראה נועד להגביר את הלחץ ואת המוטיבציה להשקיע לבנים בשלב הקנייה.

האסטרטגיה קיימת, אך במשקל קל. אתם תצטרכו לגבש תוכנית קטנה סביב מה להשקיע, והאם להקריב בחירות על מנת להאט את היריבים.

עבור מי, כמה, ומתי?

עבור 2–4 שחקנים. יש גם מוד סולו שלא ניסינו. בפועל התורים קצרים והמשחק רץ יפה גם ב-4 שחקנים. אבל נדמה לי ש-3 שחקנים זה המספר האידיאלי. 

הייתי מייעד את המשחק למצב "משפחתי". אחרי גיל מתבגרים הוא יהיה קצת פשוט מדי. אבל קבוצה מעורבת כמה גילאים, בפרט 8–12 עם מבוגר או שניים, יכולה לעבוד נהדר. זה לא משחק לאירוע עליז וצוהל, יותר מחשבתי ומעודד כל אחד להתרכז בעיר שלו. אז שבת שסבתא ישנה – מוש.

הנראות?

יפה, ממש. האמנות נעימת עין. העיצוב ברור וצלול. האריחים עבים וכבדים מספיק. הפקה יפה וטובה. הכל נראה יפה מאוד על השולחן.

מה אהבנו? 

את החוקים הפשוטים, את הנראות הטובה, את העובדה שכל משחק מאתגר באופן שונה. המשחק מאוד חזרתי, כיף לרצות לשחק שוב, כי בפעם הבאה העיר נראית שונה, ולכן היא תאתגר אותך באופן שונה. כיף, נעים, מאוד.

מה פחות? 

חוברת החוקים לא כתובה מדהים, במחילה. לא הצלחנו להבין ממנה מה רוצים מחיינו, ועברנו למרשתת בשמחה וצהלה. ישנו סט חוקים אופציונלי למתקדמים. לא הרגיש לנו שהחוקים הללו מאוזנים, ואחרי משחק או שתיים איתם הוחלט שהם יזכו להתעלמות.

מי אמר מה: 

יוני בן 10: ממש אוהב. ניצחתי את אבא פעמיים וגם היו לי 10 לבנים מיותרות ו… 

אמא מהנדסת-עסוקה: בהתחלה, קצת לא עבד לי. משחקים עם אלמנט צורני קשים לי. אבל אחרי שנפל האסימון – איזה משחק יפה וחמוד! גם קליל, גם עם אלמנט אסטרטגי. קצב טוב בשולחן.

אבא גיק-צדיק: מה שאשתי אמרה. מי שיש לו תפיסה צורנית מרחבית, יתחבר מיד. 

המשגיח: אפעס קצת ארטליין על האריזה וזהו. 

לאן ממשיכים?

באופן טבעי, אם אהבתם, ממש תאהבו את "קינגדומינו". זה גם של מיינדפוקס, ובעיניי הוא קצת יותר הדוק ומוצלח. אם הייתם חייבים לבחור, הייתי בוחר בקינגדומינו. אבל כולם חוץ ממני – אהבו יותר את אקרופוליס. אם אהבתם הנחת אריחים אבל מחפשים קצת יותר תחרותיות ראש בראש – "קרקסון" משלב הנחת אריחים עם מאבק ישיר יותר עם השחקן השני.

ציון סופי: 8.05 וטפיחה על השכם למשווקים.

משחקים קרדיט: פוקסמיינד בע"מ