צבי יקותיאל מציג בספרו "בשני עולמות" דיוקן מורכב ומרתק של אחת הדמויות המרכזיות בתולדות המדינה – זלמן שזר, שר החינוך הראשון של ישראל ונשיאה השלישי. הביוגרפיה החדשה חושפת את המתחים הפנימיים שאפיינו את האיש שעמד בצומת דרכים היסטורי, בין מסורת לחדשנות, בין דת לחילוניות.
שזר, שהיה חסיד חב"ד לשעבר, מגלם את הדרמה של דור שלם שנקרע בין שני עולמות. כשר החינוך הראשון, הוא עיצב את מערכת החינוך הישראלית בשנים המכריעות של הקמת המדינה. החלטותיו והשקפתו החינוכית, שנבעו מתוך היכרותו העמוקה עם המסורת היהודית מצד אחד ועם הערכים החילוניים מצד שני, השפיעו על דורות של תלמידים ישראלים. המאבק שלו למצוא איזון בין שימור המסורת לבין פתיחות למודרנה רלוונטי גם כיום, במיוחד כאשר מערכת החינוך הישראלית מתמודדת עם שאלות דומות.
יקותיאל מתאר כיצד שזר, למרות היותו איש ציבור בולט, נשא עמו לאורך כל חייו את המתח בין זהותו החסידית המקורית לבין הדרך החילונית שבחר. תיאור זה מציע לקורא החרדי הזדמנות ייחודית להבין את המניעים ואת הדילמות שעמדו בפני אדם שגדל בעולם החרדי אך בחר לפעול במרחב החילוני. השאלה המרכזית שמציג המחבר על גב הספר – האם היה זה "חסיד שהתחפש לחילוני או חילוני שנעשה חסיד חב"ד" – מדגישה את מורכבות זהותו ואת הקושי שבהגדרתה.
הספר מגולל את 84 שנות חייו של שזר על רקע התמורות הגדולות בחיי העם היהודי: מהתנועה הלאומית במזרח אירופה, דרך ההתיישבות בארץ ישראל ועד להקמת המדינה. מפגשיו עם דמויות כמו ברל כצנלסון, דוד בן-גוריון והרבי מלובביץ' מעידים על מעמדו כגשר בין עולמות שונים.
בפרט מעניין הקשר שיקותיאל מתאר בין הרקע החסידי של שזר לבין תפיסתו החינוכית המתקדמת. הבנתו העמוקה את חשיבות המסורת איפשרה לו לגבש חזון חינוכי שאינו מתכחש לשורשים, אלא שואף לשלב אותם במציאות החדשה. גישה זו, שהייתה חדשנית בזמנה, מציעה השראה גם לימינו – תקופה בה הקהילה החרדית מתמודדת עם שאלות דומות בנוגע לאופי החינוך ולמידת הפתיחות לעולם החיצון.
הקורא החרדי אמור למצוא עניין בסיפור חייו הסדור של שז"ר. הסיפור האמיתי כמובן אינו תואם אחד לאחד לנרטיב העממי ועדיין יש בו הרבה דברים מרתקים, שהקורא החרדי אולי ייטיב להבין אותם מכותבי הביוגרפיה עצמם.
בנקודה זו עליי להעיר כי ניכרת רשלנות כלשהי בתחום הזה של הביוגרפיה. ביוגרף מקצועי אמור ללמוד מעט ולהכיר את מושאי כתיבתו והפינות בחייהם שעליהן הוא כותב. דומה שמאמץ כזה לא נעשה. אנקדוטה בולטת היא סיפור שמובא בספר מתוך מסה שפרסם שז"ר בעיתונות העוסקת בהתנצחות של חסיד חב"ד ציוני, הרב אהרנסון רבה של תל אביב, עם רבו הריי"צ, שמסתיים כמובן בנצחונו של החסיד. הסיפור נאה, אבל הרב אהרנסון הופך בספר בתוך שתי שורות לרב יעקבסון זצ"ל וניכרת אי-ההיכרות וחוסר האכפתיות מהרקע לשורה התחתונה שבה 'יד הציונות על העליונה'.
לא זו אף זו, לא נעשה מאמץ כלשהו לתת את גליונות ההגהה לעיונו של מישהו עם רקע חב"די, שהיה חוסך טעויות מביכות בסיסיות, למשל: שם משפחתו של הרב שמואל גוראריה, גיסו והטוען השני לכתר האדמו"רות של הרבי מלובביץ', נכתב לעתים במקורות החרדיים בקיצור: גורארי', בספר הפך השם ל"גוראדי" ובניין ה-770, מרכז חב"ד הידוע, שנקרא כך על שם מספרו של המבנה ברחוב איסטרן פארקוויי 770 בשכונת קראון הייטס בניו יורק, נקרא בספר "מרכז חב"ד בקראון הייטס 770", אלו אולי נקודות קטנות אך הן מלמדות על הזנחה גדולה שלא היינו מצפים לה מהוצאה לאור מכובדת כמו מאגנס.
רשלנות זו מצטרפת לרעה לרשלנות נוספת שאיני יודע למי מעורכי הספר הנכבדים לייחסה, והיא בעיית הניקוד של שירי שז"ר המפוזרים בספר ומפארים אותו. מישהו בחר לנקד את השירים, אך בניקוד חופשי ולעתים שגוי עד כדי גיחוך. מוטב היה להציגם ללא ניקוד מלהציגם בניקוד משבש.
למרות דברי הביקורת על ההפקה, "בשני עולמות" הוא ספר חשוב לכל מי שמעוניין להבין את התהליכים שעיצבו את החברה הישראלית, ובמיוחד את מערכת החינוך שלה.
- בשני עולמות: זלמן שזר – ביוגרפיה
- צבי יקותיאל
- הוצאת מאגנס
- 295 עמ'
