
אוריאל שכטר
@udschachter
עיסוק בין הציוצים: כתב שוק העבודה, The Marker
ביו: Married to Shaked; Reviewing Podcasts.
הצטרף: 2008
עוקבים: 50.2K
מי אתה מעבר לטוויטר? איך היית מציג את עצמך למי שלא מכיר אותך מהטוויטר?
"אני אוריאל, בן 31 מירושלים. נשוי לשקד (זה הכי חשוב).
גם בטוויטר וגם במציאות אני לרוב מציג את עצמי דרך התחנות שעברתי בהן, כי אני חושב שזה מלמד עליי הרבה.
למדתי בהימלפרב בתיכון (אני עד היום מאוד קשור למקום) ואחר כך בישיבת מעלה גלבוע. שירתי 4 שנים ב-8200, רובן בתפקידי הדרכה (כולל ב"בינה בירוק"), ואז למדתי בתוכנית המצטיינים הבין-תחומית של אוניברסיטת תל אביב.
אחר כך – ניהלתי את ההדרכה ב'מיגו' בשנה הראשונה של התוכנית, גרנו קצת בארה"ב והיום אני כותב בדה־מרקר, במדור שוק העבודה.
יש פה תחנות ששונות מאוד אחת מהשנייה, ולפעמים זה מבלבל גם אותי. אבל אני משתדל לייצר הרמוניה בין הצדדים האלה".
מתי ולמה פתחת טוויטר?
"היה לי חשבון טוויטר בערך עשור לפני שהתחלתי באמת להשתמש בו. רוב הכתיבה שלי, אישית ויצירתית ברובה, הייתה בפייסבוק.
כשנכנסתי לתפקיד ב'מיגו' התחלתי להשתמש יותר בטוויטר, כדי לאתר דרכו מדריכים לתוכנית. אבל השינוי המשמעותי היה סביב המלחמה. עוד מתקופת השירות הצבאי אני שומע פודקאסטים והרצאות ביוטיוב של מומחי ביטחון וגאופוליטיקה. במלחמה, בכל פעם ששמעתי איזה פודקאסט טוב, שהרגשתי שעושה סדר בדברים, העליתי סיכום קצר שלו לטוויטר.
זה התפוצץ ממש. בהתחלה בעברית, ואז חשבון עם מאה אלף עוקבים כתב לי שאם אתרגם לאנגלית, הוא ישתף את זה. התחלתי לעשות את זה גם באנגלית וזה הגיע לממדים שבאמת לא דמיינתי".
בביוגרפיה כתוב "נשוי לשקד". איך היא משפיעה על הציוצים שלך?
"פעם שמעתי קומיקאי שסיפר שאשתו לא חושבת שהוא מצחיק וזה משגע אותו. אני מאוד מזדהה עם זה, כי שקד לרוב לא מתעניינת במה שאני כותב ברשתות החברתיות, אלא אם זה משהו יותר אישי. באמת של החיים, יש בזה משהו בריא לדעתי".
מה מדיניות החסימות שלך?
"נדיר שאני חוסם, אבל אני ממעט לעקוב אחרי אנשים רעילים. אני כן משתדל לעקוב אחרי אנשים עם דעות מגוונות, וזה גם מבטא את מעגל החברויות שלי בחיים האמיתיים. אבל אם כל ציוץ שני שלכם הוא ריטווט של ציוץ פוליטי תוקפני – כנראה שלא אעקוב אחריכם".
תופעות בטוויטר הישראלי שמעצבנות אותך
"כשאנשים מאבדים את המענטשיות בשם הפוליטיקה".
אתה נמצא גם בפיד חו"ל, יכול לעשות השוואה?
"ההבדל בגודל הקהל הוא עצום. שרשור שמתפוצץ בעברית יכול להגיע ל־100–200 אלף צפיות. דברים שכתבתי בטוויטר באנגלית הגיעו גם ליותר ממיליון צפיות, וזה כשאני כותב על נושאים שקשורים לישראל. זה מהרגעים שאתה מבין את ההבדל בין שוק מקומי לשוק גלובלי".
איזה ציוץ שלך הכי התפוצץ ולמה?
"היו כמה שרשורי הרצאות באנגלית שמאוד תפסו, השיא היה פודקאסט עם זוהר פלטי שסיכמתי ותרגמתי לאנגלית שהגיע ל-1.2 מיליון צפיות. אני חושב שלאנשים, גם בישראל וגם בקרב תומכיה בעולם יש רגשות מאוד עזים ביחס למה שקורה פה, אבל תחושה של חוסר בהירות ואובדן אוריינטציה ביחס לזה ולאיפה כל העסק הולך. בשפה דתית אולי היינו קוראים לזה "הסתר פנים".
אני חושב שכשהם שומעים מישהו עם פרספקטיבה מדבר – והאתגר פה הוא להנגיש ולתמצת את זה באופן שיהיה נהיר גם לקורא הממוצע – זה נותן להם קצת "אור בהירות הדרך".
חוץ מזה, היו עוד כמה דברים יותר אישיים או סיפוריים שכתבתי ותפסו יפה. למשל קטע שכתבתי על הפעם שאכל לידנו זוג מוסלמי במסעדה יהודית בניו יורק, סיפור אישי שכתבתי על אביב כוכבי ביום שהוא השתחרר, וסיפור על המפגש בירושלים עם האדם שאיתו גיליתי בבית הכנסת בארה"ב על אירועי השבעה באוקטובר. לשמחתי, בסוף גם לדברים האלה יש מקום בטוויטר".
יש ציוץ שאתה מתחרט עליו?
"כמעט כל פעם שאני נכנס לאיזה דיון סביב משהו פוליטי אני מתחרט על זה אחר כך. אני תמיד חושב בהקשר הזה על משפט שסבתא־רבה שלי הייתה אומרת: "או שלא צריך, או שלא עוזר"."
יש תגובה שקיבלת והפתיעה אותך לחלוטין?
"פעם כתבתי משהו בעברית על הרצאה של מומחה אמריקאי לענייני ביטחון בשם אלברידג' קולבי. פתאום ראיתי שהוא הגיב והוסיף עוקב. בערך שנה אחר כך הוא מונה לראש תחום המדיניות בפנטגון. טוויטר זה לפעמים באמת מקום משוגע".
יצא לך לפגוש מישהו מהטוויטר בחיים?
"כן, יותר מפעם אחת. קרה לי גם שאנשים זיהו אותי מטוויטר בחיים האמיתיים וזה מאוד הפתיע אותי".
מהפיד זה נראה שאתה מקדיש הרבה זמן לפודקאסטים, מה הפודקאסט הכי "טוויטרי" ששמעת לאחרונה, שגרם לך לרצות לשתף ציטוטים או תובנות?
"אני באמת מקשיב המון לפודקאסטים, בערך עשרה שונים, בעברית ובאנגלית. לאחרונה הייתה לי חוויה נחמדה של להתארח באחד מהם, כשסמי פרץ ואיתן אבריאל הזמינו אותי לדבר על כנס התעסוקה של בעלזא בפודקאסט "האינטרסנטים" של דה מרקר".
בתור צופה "חצי מהצד", איך אתה מתאר את הסנטימנט בטוויטר כלפי הציבור החרדי?
"הבעיה של הציבור החרדי היום היא לא הסנטימנט בטוויטר. בטוויטר נמצאים ה-10% שהפוליטיקה מאוד מרכזית בחיים שלהם. כמו שבטכנולוגיה יש את השלב שבו מוצר חדש הופך להיות ממשהו שמשתמשים בו "טכנולוגים כבדים" למשהו שיש לדודה שלך, זה השלב שבו אנחנו נמצאים עם הכעס על אי-הגיוס החרדי. גם אצל אנשים שרחוקים מלהתעניין בפוליטיקה, או להיות אנטי-דתיים, יש תחושת נבגדות עמוקה ממה שקרה סביב אי-הגיוס במלחמה הזו, ואני חושב שהרבה חרדים לא מבינים את זה לעומק.
אני מרגיש מאוד קרוב רגשית לציבור של החרדים העובדים. אני מרגיש קרבה גדולה לישיבישעריות שלהם, ולניסיון שלהם לשמר אותה גם במפגש עם התרבות הכללית. בכלל, יש לי הערכה לאנשים שחיים בין עולמות, ו- בפרפרזה לרבי מקוצק – שעובדים את ה' בלב שבור. נראה לי שזה גם קשור לתפיסה היהודית שגדלתי עליה שבאמת רואה את המסורת היהודית כלב החיים, אבל את השאלה לאיזה תת־זרם אתה משתייך, אני תופס כשאלה פחות חשובה.
מעבר לזה, אני גם חושב שהרבה מהחסמים לתעסוקת ולגיוס חרדים הם לא מה שאנשים חושבים ואני משתדל לכתוב על זה. זה זוכה גם לביקורת ולתוקפנות כמובן, אבל גם להרבה מאוד הקשבה. אני חושב שלהרבה מאוד אנשים הקול הזה חשוב".
תן שני צייצנים לא מוכרים שאתה ממליץ לעקוב אחריהם.
"אני אוהב לעקוב אחרי "כוכבים עולים" בטוויטר ומשתדל לזהות אותם מוקדם. שניים שעולים לי לראש הם שלמה קווס (Shlomo Kavas) שהצטרף לאחרונה אחרי שכתב שנים בעיקר בפייסבוק, ולדעתי זה עניין של לא הרבה זמן עד שיהיו לו פה כמה אלפי עוקבים. הוא גם כתב ספר יפהפה שמרכז מכתבים של חיילים שנפלו בחרבות ברזל ולפעמים הוא מביא ממנו בפיד.
לאחרונה גיליתי בפיד גם בחור צעיר בשם "צור" (@_tsur), שרק אחרי שהתחלתי לעקוב אחריו גיליתי שאבא שלו היה מורה שלי בתיכון שאהבתי. הוא שנון ואינטליגנט, וכשיהיה קצת יותר אפוי הוא גם יפרוץ להערכתי.
אם היית יכול לצייץ ציוץ אחרון בטוויטר, מה היה כתוב בו?
"אם זה היה הסוף שלי ומה שהייתי חושב עליו זה לצייץ, אז הייתי חוטף בראש משקד. וטוב שכך".





















