שנות השלושים של המאה הקודמת היו תקופה סוערת בארצות הברית. בעוד אירופה מתמודדת עם עלייתו של היטלר, גם באמריקה צמחה תנועה פרו-נאצית משמעותית. הספר מתאר כיצד יותר ממאה ארגונים אנטישמיים פעלו בגלוי ברחבי המדינה, כשהבולט שבהם היה הבונד הגרמני-אמריקאי. ארגון זה קיים עצרות המוניות, הקים מחנות קיץ לנוער בסגנון היטלראי, והפיץ תעמולה אנטישמית בקנה מידה נרחב. שיאם של האירועים היה בעצרת ההמונית במדיסון סקוור גארדן (האולם הקודם שנשא שם זה) ב-1939, שם התאספו אלפי תומכי נאצים תחת דגלי צלב הקרס. מול איום זה, מתאר בנסון כיצד התארגנה קבוצה ייחודית של מתנגדים – אנשי העולם התחתון היהודי. בהובלת דמויות כמו מאיר לנסקי, מיקי כהן ובאגסי סיגל, הם ארגנו מערך של "שוברי שביתות" שפעלו נגד התכנסויות נאציות. הספר מתאר בפירוט את פעולותיהם: החל מחדירת מרגלים למחנות האימונים הנאציים והפעלת רשת מודיעין שעקבה אחר פעילות הארגונים האנטישמיים וכלה בפיזור אספות באמצעות אלימות פיזית שבה מתמקד הספר לכל אורכו.
הקורא הישראלי הרווי בספרי שואה למכביר, לא בהכרח נחשף לפן הזה של התקופה, ולכן ימצא עניין בקריאה על האיום הנאצי הפנים־אמריקאי. ואכן, הספר "גנגסטרים נגד נאצים" מאת מייקל בנסון, שיצא לאחרונה בתרגום לעברית, מציג סיפור היסטורי מרתק אך בעייתי. הקריאה בספר מעלה שאלות מטרידות על הדרך שבה אנו מספרים את ההיסטוריה ועל הלגיטימציה שאנו מעניקים לאלימות.
הקריאה…
