הבגד עושה את האדם?

כך, מבט מהאדמה אל השמיים תוך כדי סקירה של המרפסות החוקיות והלא-חוקיות המסמלות את השכונות החרדיות, נקרא בשם המפתיע "איפה אלוקים?" עם קריצה הומוריסטית ואירונית על הלכה, סוציולוגיה ומגזר כדי לשאול שאלה אמיתית בחיפוש אחר האידאולוגיות הגדולות.

טכניקת הקולאז', מוטיב מרכזי ביצירתה, הופכת אצל מיינר, בוגרת בית הספר אבני בתל אביב, לא רק לאמצעי צורני אלא לשפה מהותית: שכבות של טקסטיל, גזירה, הדבקה, חוטים, דימויים, הדפסים חוזרים. כל אלה יוצרים מארג חזותי ופואטי שמזמין את הצופה להתבוננות מרובדת ולא ליניארית. ואליה מתחברת הפעם טכניקת הפחם שמתכתבת עם הבגדים השחורים. היצירה גם מתכתבת עם אמנים נוספים שנוגעים בנושא זה כמו הילה קרבלניקוב וחנן מזל.

מחלון לחולון למרפסות בני ברק – מסע של חזרה וראייה מחודשת

בשנת 2020 הציגה מיינר תערוכה שהתכתבה עם שכונת ילדותה ג’סי כהן בחולון, ממנה התרחקה כמעט לחלוטין עם התבגרותה כשביססה את ביתה בשכונת מצפה עמוקה בגליל. שנים של נתק הסתיימו במפגש מטלטל שחיבר אותה מחדש אל המקום ואל הילדה שהייתה. דרך ביקורים חוזרים, תיעוד מצולם, ויצירת סדרת קולאז'ים, היא שבה אל השכונה – לא רק כצופה מבחוץ אלא כאמנית שמרכיבה מחדש את הזיכרון, הצפיפות, ההזנחה וגם את החיות והאהבה שהיו טמונים בה. "את שמחת החיים שלי שאבתי מהשכונה הזו והיא מלווה אותי עד היום", היא אומרת.

אחת החוויות המכוננות שצרובות בזיכרונה היא ריאיון הקבלה לפנימיית בויאר, שם נשאלה "מי היה ג'סי כהן?" ולא ידעה להשיב. את התיכון שלה כבר עשתה בפנימיית בן שמן. אך השאלה ההיא, הפער שבין שייכות לא מודעת לבין ניכור סמוי, ממשיכה להדהד בעבודותיה. בסופו של דבר מיינר עושה מסע אמנותי בחברה הישראלית לאורכה ולרוחבה וציירת את שכונת ילדותה בקולאז'ים יפהפיים ומושקעים, עליהם טרחה במשך שלוש שנים רצופות.

גוף מתכסה – משפחה נחשפת

ב"בגד כפל" ניכרת נוכחותה של משפחת מיינר – ובעיקר של בנה שקד, שחזר בתשובה וכיום עומד בראש ישיבת "ופרצת" בירושלים, ואב לשבעה ילדים. תהליך החזרה בתשובה שחווה לאורך יותר מעשור הביא את האם, שלא הכירה כלל את העולם החרדי, למפגש מתמשך ומורכב עם קודים חדשים של לבוש, גוף וגבול ויחסים. מיינר אינה מסתפקת בהתבוננות אלא מעבדת את המפגש הזה לאסתטיקה של הקשבה. היא בונה שפה שבוחנת את הדיכוטומיה שבין חילוני לחרדי ומפרקת את הגבולות בין ה"אני" וה"אחר".
שלושת בניה משתקפים ביצירתה באופן ישיר ועקיף. עטר, זמר ומוזיקאי, כותב שירים, אחד מהם מתכתב עם עולמו הרוחני של קרליבך, ונוגע בשאלות זהות וחיפוש. הד, בעל המותג HED | MAYNER, שזכה להכרה בינלאומית ומציג בקביעות בשבועות האופנה בפריז ובמילאנו. עוסק בלבוש גברי מתוך דיאלוג עם התרבות החרדית. כל אחד מהם נושא עמו סיפור אחר, אבל כולם שזורים בתוך קולאז' חי, נושם ורוחש שהאם רוקמת בקפידה.

בין חליפה חסידית לחליפה מחויטת

הקולקציה שיצר הד מיינר הציגה תפיסה חדשנית של פריטי לבוש "קלאסיים" – ז'קטים מחויטים, חולצות לבנות – אך בפרשנות שונה, מעוותת במכוון, שנבנתה על בובות דיגום ישנות בגזרות לא שגרתיות. "הקלאסי הוא מה ששרד את הזמן לטענתו אבל הוא גם נושא עליו מטען של מעמד, מגדר, פאסון". הד מפרק את המטען הזה, מרכיב אותו מחדש, ומזמין את הצופה להרהר במה שנראה מוכר אבל מרגיש אחר.
לדבריו, הבגד הקלאסי – כמו החליפה – הפך למעין קלישאה שאינה מתיישבת עם ההווה: "כשאתה לובש חליפה, אתה עלול להיראות כמו אבא שלך. כדי לשחרר את זה, אני יוצר מציאות מקבילה, עם חוקים חדשים. הקלאסי נשאר, אבל הוא משובש – אתה מזהה את המעיל, אבל הוא שונה".

דווקא מהמקום הזה – של פירוק הבגד הקלאסי ובנייתו מחדש – נרקם חוט עדין המחבר בין עולמות: בין עיצוב עילית לפרקטיקה של לבוש יומיומי, בין מסלול האופנה בפריז לרחובות מאה שערים. עבור הד מיינר, גם החליפה החסידית היא פריט "קלאסי" – לא פחות מז'קט שאנל או סרבל גוצ'י – אך משמעותה התרבותית שונה לחלוטין. אם בפריז היא מבטאת מעמד או סגנון, ברחוב החרדי היא מבטאת שייכות, יראה, צניעות. שני המרחבים מקודדים את הגוף, אך כל אחד מהם לפי כללים אחרים.

וכך ענה על שאלה שנשאל בכתבה ב־ynet: "אחיך עטר תמיד לובש את העיצובים שלך, זה נכון גם לגבי אחיך הרב? ניסיתי לשכנע אותו, אבל הוא רוצה את הבנאלי. זה חלק מהצניעות באיזשהו אופן. קולקציית הקיץ הקודמת שלי הייתה 'בגדים משעממים' והיא נעשתה בהשראת חולצות 'משעממות' ששיניתי להן את הטקסטורות".

סגירת מעגל: כיסוי וחשיפה בעת ובעונה אחת

בתערוכה הנוכחית בגלריית המקלט הפער הזה לא רק מתקיים – אלא נחגג. פיסה על פיסה, שכבה על שכבה – הבגד, גם כשהוא מכסה, חושף.

זוהי תערוכה שחיפשה לה בית דווקא בימים אלו. היא מספרת סיפור על עולמות נפגשים, על תקווה לאחדות, ועל מקומה של האמנות כמרחב פתוח למפגש – אישי, משפחתי ותרבותי.

במבטה החקרני, בקי מיינר מעניקה פרשנות משלה לבגד החסידי ול"תכסית" של השכונה החרדית. נוגעת גם היא בפער שבין הקלאסי לשמרני, בין השמרני למשונה, בין המוכר למוזר – ומציעה מבט חדש, מפתיע ורגיש על החברה החרדית מבפנים.

• בגד כפל
  מאת בקי מיינר, גלריית המקלט, אוצרת: ד"ר נעה לאה כהן ירושלים, 2025
• שיח גלריה
  חמישי כ”ג סיוון 19.6 20:00 עם המעצב הד מיינר
• נגיעות מוסיקליות
  חמישי ז’ תמוז 3.7 20:00 עם הזמר עטר מיינר יהודה המכבי 7 ירושלים