1. צ'ס דוט קום, פלטפורמת השחמט הפופולרית, מאפשרת לשחק מול יריבים רנדומליים בזמן אמת. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לא פסחה על לוח השחמט. הנהלת האתר פרסמה הודעת גינוי לאחר הפלישה לאוקראינה והרוסים הגיבו בחסימת שרתי האתר ברחבי רוסיה. מלחמה זה לא משחק. לאחר תקופה, השחקנים הרוסים החלו לחזור לאפליקציה. לצד כל שחקן יש אימוג'י קטן של דגל שמסמן מהיכן הוא בגלובוס והרוסים חזרו להופיע בלי דגל, רק עם ריבוע קטן בצבע אפור כחלחל, זוהי רוסיה. שחמט זה משחק עם היסטוריה עשירה. בעבר, אליפות העולם בשחמט הצליחה לרתק מדינות ואידיאולוגיות, ארצות הברית מול רוסיה, קפיטליזם מול קומוניזם. במשחק המאה באיסלנד, טורניר שחמט מפורסם בין בובי פישר לבוריס ספאסקי, פישר דרש להחליף את התאורה באולם והתעקש לשבת על כיסא מנהלים ספציפי שהובא מארצות הברית. שחמט זה משחק של טקטיקה ואסטרטגיה ויש בו חשיבות יתרה לפרטים הקטנים. גם לדגל.
2. לצד שמי מופיע דגל ישראל. יש כאלה שלא מוכנים לשחק מול דגל ישראל, מבטלים את המשחק מיד, בעיקר מצרפת ובלגיה. אנטישמים. יש כאלה שמתחילים לשחק וברגעים של תבוסה הם שולחים הודעות נאצה בצ'אט באפליקציה, בעיקר ממצרים ועיראק. אני מבין אותם, זה מבאס להפסיד. החביבים ביותר אלו האיראנים. הם נשארים עד הסוף גם כשהרצים יוצאים דחופים והדת ניתנה. יש להם סבלנות וזה ראוי להערכה בעיניי. האיראנים לא שולחים הודעות בפרטי, הם מגייסים סוכנים רק בטלגרם. ככה יוצא שאנחנו משחקים בשתיקה רבת משמעות, דגל מול דגל, עד הסוף. הסיטואציות האלה גורמות לי להרהר במילותיו של האבן עזרא על משחק השחמט (משחק האישקאקי, כך במקור): וְאֵין שׁוֹלְפִים בְּמִלְחַמְתָּם חֲרָבוֹת, וּמִלְחַמְתָּם מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבוֹת, וְנִכָּרִים בְּסִימָנִים וְאוֹתוֹת בְּפִגְרֵיהֶם רְשׁוּמוֹת וַחֲרוּתוֹת, וְגִבּוֹרֵי שְׁנַיִם הַמְּלָכִים, חֲלָלִים מִבְּלִי דָמִים שְׁפוּכִים. המלך, לפי האבן עזרא, מְהַלֵּךְ עַל צְדָדָיו לְכָל רוּחוֹת, וְיַעְזוֹר אֶת עֲבָדָיו. חייל שחור מכה חייל לבן וחייל לבן מכה חייל שחור. המלך לא משחק עם המלכה, המלך בשדה הקרב.
3. לשחמט יש היבטים פילוסופיים. כל חייל שמגיע לעומק מחנה היריב, לצד השני של הלוח, יכול להעפיל במעלה הדרגות ולהיות מוכתר בכתר מלכות. המלכה יכולה לנוע לכל כיוון, בחופשיות. המלך מוגבל לפסיעות מדודות. ניתן להמית את המלכה ואין אפשרות להמית את המלך. רק לאיים עליו. במקרה בו המלך לא מצליח להתגונן המשחק נגמר. המלך הוא הלב והעיקר. במשנה (סנהדרין ב, ב) מובא כי המלך לא דן ולא דנין אותו. ובתלמוד הבבלי ישנה הבחנה בין מלכי ישראל למלכי בית דוד – מלך מבית דוד דן ודנין אותו (סנהדרין יט, א). התלמוד הירושלמי מציג לכאורה גישה הכוללת גם את מלכי בית דוד במעמד המיוחד (ראו ירושלמי סנהדרין ב, ג). מלך לא דן ולא דנין אותו – מלך לא כפוף למערכת המשפט הרגילה ולכן הוא גם לא יכול להשפיע עליה – המלך נידון ישירות מידי שמיים. מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והמלך יושב על כיסא רם ונישא. למרות זאת, במהלך התפילה עליו להיות כפוף בצורה ממושכת יותר מכל אדם אחר, בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה (ירושלמי ברכות א, ה). השְׁחִיָּה הזאת מדגישה את המרות המוחלטת שהמלך מקבל על עצמו ואת הטעם לשפיטה הבלעדית של המלך בידי שמיים. דוד המלך מציין "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא" (תהילים יז, ב) כדין מלכות, וזוהי בקשתנו לימי המשפט הממשמשים ובאים. לו יהי.
