הנוף הפתוח מקצה הגליל העליון היישר ללבנון צובע את הכל בירוק חי, למעלה ממול, אחרי תקופה שבה ענני עשן גדולים עלו משם, כעת ניתן לראות רק את מה שנותר מבתי חיזבאללה. אנחנו ביישוב אביבים שעל רכס רמים, עשרות מטרים בלבד מהנקודה שבה עובר הגבול, אבל במקום שבו אנחנו עומדים המראה מסביבנו בלתי נתפס.
פעם היה פה יקב בוטיק משפחתי עם מרכז מבקרים מעוצב בסגנון מלכותי מרוקאי אופייני, האדום והסגול שלטו. על המדפים הוצגו יינות שהמשפחה שמרה במשך דורות. עכשיו הריח המשכר איננו, אפילו ריח השריפה כבר עבר. הכל שחור בעיניים.
מערום של חביות עץ במראה נגטיבי, חבית שחורה וטבעות מתכת בהירות, מפוזרות בכל מקום, על הרים של אפר שחור מאלו שלא שרד מהם דבר. ובקבוקים, המוני בקבוקים מנופצים בתוך בריכות זכוכית בהן בולטים רק צווארי הבקבוק. הכל מפויח. השלט בכניסה, מיכלי הנירוסטה, הקירות הקורסים. כמה טילים שנחתו הישר ביקב כילו אותו. אלו שהיו כאן מספרים שבגלל הסכנה, אפילו לכוחות הכיבוי לא אפשרו לעבור. הם צילמו את האש הכתומה מלחכת לאיטה את כל מה שהיה, שותה אלפי ליטרים של יין. לא מותירה בקבוק אחד בודד.
באותו היום, הייתה הסחורה של המשלוחים הגדולים לקראת חג הפסח כבר ארוזה ליציאה. רבים ביקשו להזמין דווקא מהיקב היושב בקו האש, אבל היין הזה כבר לא יגיע לעולם.
"חמישים שנה…
