חכימאי דיהודאי

חיכה שהרב שך יעלה לישיבה, וניגש אל ראש גולת אריאל לתת לו את המעטפה ביד כמצוות רבו. הרב שך שככל הנראה כבר חיכה למכתב, נשא את עיניו ושאל: "למה לא באת בבית?" "באתי", הוא התגמגם… "אבל מישהו ניסה לקחת לי, ואמרו לי לתת לראש ישיבה ביד". "טוב עשית, מי זה היה?" "גבוה, עם משקפיים". "בסיידר".

*

אחד הרבנים העוסק בכשרות, וידיו רב לו בכל מילי דקדושה, ישב פעם בחדרו של רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, והצעתו בפיו: נקים גוף כשרות אחד, שיהיה מקובל על כל העדות והחוגים של החרדים לדבר ה', וחסל סדר הכשרים הפונים לקהלי יעד שונים ומצומצמים. סיפר לו מרן, על יהודי החוזר ממסעות נדודיו לפרנסת ביתו, ונקלע לשבת קודש לעיירה לא מוכרת. פנה אל המקווה בסילודין, אך כשעלה ונסתפג, גילה והנה נגנב צרור מעותיו, שכר עמלו זה עידן ועידנים. 'רבי, הושיעה'! הוא רץ כל עוד רוחו בו אל רב העיירה. 'הכסף איננו, ואני אנה אני בא'. ציווה הרב לקרוא לראש הגנבים של העיירה, ואם הרב קורא – ראש הגנבים מתייצב ובא. שמע את קורות הטרגדיה, נעמד בפני הרב והצהיר: 'אם יד הגנבים שלי היתה במעל, ראו את העניין כסגור. אך אם אלו הגנבים של כבודו… קצרה ידי מהושיעה'.

על הגנבים שלי, חייך הרב שטיינמן, אני לא מצליח לשמור, אז לצרף גם אחרים? 

*

"אז הרשות נתונה לנו להגיד לציבור בשם מרן שליט"א…" שואל ברוב טקס יהודי נשוא פנים העומד בראש משלחת ציבורית בבית הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. "הרשות נתונה בידכם לצאת מפה כולם…" עיניו של ר' חיים צוחקות, אבל המסר ברור וחד. שחררוני נא, ותנו לחזור ללמוד.

*

בסרטון שהתפרסם לא מזמן, פונה יהודי אמריקאי בשם שכניו המבקשים להבין מדוע אין סובלנות כלפי גיוס לצה"ל, במסגרות החדשות. ורבי משה הלל משיב דברים נכוחים: "קשה מאוד ליצור צבא שיתאים לשמירת תורה ומצוות. הם מנסים, אבל זה הולך קשה". איך נדע שהמג"ד, וזה שיבוא אחריו, לא ישלח את חייליו למשימה בשבת, גם אם אין היא פיקוח נפש. איך יבין המג"ד מהי שבת עבור מי שמדקדק בהלכותיה?

אולי הקונספט הזה של חכמי ישראל, שעובד כבר הרבה שנים, הוא לא סתם מוקד כח נוסח מרקס, אלא סמכות הנובעת מעיסוק של שנים בחכמה, בדבר ה' ובעבודתו. נכון, יש נכדים ויש עסקונה, אבל כשמקשיבים להם מבינים: הם יודעים מה הם עושים.