חרדים כמו רבי אורי זֹהר

ר' אורי זֹהר חידש מסלול של תשובה. הוא סלל דרך שרבים זכו וממשיכים ללכת בה, גם אם אופיים של בעלי תשובה השתנה עם השנים והפך יותר מורכב ופחות טוטאלי. אלמלא ר' אורי וחבריו, זה לא היה קורה

אולי יעניין אותך גם

אחד המאמרים שראיתי הסופד את ר' אורי זֹהר ז"ל נשא את הכותרת "נפרדים מהגאון רבי אורי זוהר זצ"ל". המחשבה הראשונה שלי הייתה שהכותרת היא "הכי לא אורי זהר" – לא זוהר (עם וָיו), ובעיקר לא "הגאון רבי". במחשבה שניה, אני מבקש לחזור בי חלקית. התואר "רבי" דוקא מתאים. וזה רלוונטי לכולנו, בפרט אלו מאתנו העוסקים בעולם המעשה.

ר' אורי זהר היה "בעל תשובה" ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. יש בעלי תשובה המבקשים להיטמע בחברה החרדית, להיות "נורמליים". הוא לא היה כזה. כל רצונו והוויתו היו מכוונים לקיים את רצון ה', וההיצמדות למה שמקובל חברתית היתה ממנו והלאה. הנכנס לביתו הצנוע ידע מיד שמדובר בבעל תשובה. פתקי "שיוויתי" המפורסמים לא נכחו בכיסיו בלבד, אלא נתלו בכל מקום בדירתו – חיזוק תמידי ל"תודעת שיוויתי" שבה ביקש לחיות.

אני מכיר היטב את התופעה של בעלי תשובה מסוגו של ר' אורי זהר. אבי, שיחיה לאריכות ימים, אף הוא בעל תשובה משנות ה-70, אף הוא מהזן שהלך ללא פשרות "עד הסוף", ואף הוא נעדר כל סממן של "קלאסיות" חרדית. מה שמעניין אותו הוא עבודת ה' – הא, ותו לא.

נדמה לי שהתואר "הגאון רבי", שאינו משקף לא גאונות ולא רבנות אלא מעמד בהיררכיה החרדית, אינו הולם את ר' אורי זהר. שאלת ההיררכיה החרדית, קל וחומר מקומו בהיררכיה, היתה רחוקה ממנו כמזרח ממערב. להכניס אותו לעולם לא לו אינו עושה לו כבוד.

ואולם, התואר "רבי" לבד דוקא הולם. את זה יש ללמוד מדברי הגמרא אודות רבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה יז, א), שהיה עבריין מופלג עד שהתעורר לחזור בתשובה מלאה: "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו". עם יציאת הנשמה "יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

למשמע סיפור הדברים בכה רבי: "יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת". עוד אמר רבי: "לא ‏דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי". אך עדיין יש לשאול: מדוע באמת נקרא רבי? מה הוא לימד אותנו? בצעירותי שמעתי תשובה לכך מרבי דוד הקשר זצ"ל: הוא נקרא "רבי" על שם הלימוד הגדול של "יש קונה עולמו בשעה אחת". לצד המסלול הישיר לחיי עולם הבא של תורה, חידש רבי אלעזר בן דורדיא מסלול עוקף של תשובה. על חידוש זה זכה להיקרא בשם "רבי".

ר' אורי זהר חידש אף הוא מסלול של תשובה. הוא סלל דרך שרבים זכו וממשיכים ללכת בה, גם אם אופיים של בעלי תשובה השתנה עם השנים והפך יותר מורכב ופחות טוטאלי. אלמלא ר' אורי וחבריו, זה לא היה קורה. כמו אלעזר בן דורדיא, ראוי לו להיקרא "רבי".

מלבד המסלול שסלל לבעלי תשובה, ר' אורי זהר לימד מסר חשוב עבור חרדים בעולם המעשה. לעתים קרובות – קרובות מדי, לטעמי – אני ער למה שניתן לכנות "שיח סוג ב'": האם אנחנו, חרדים בעולם המעשה, נחשבים סוג א' או סוג ב', וכיצד ניתן לשפר את המצב? 

לעניין הזה, נדמה שראוי לחזור ולשנות את מסכת חייו של ר' אורי זהר: אדם ששם בצד את הסיפור החברתי והתמקד כל כולו במהות, בתוכן, בקרבת אלוקים ועבודתו. הוא ידע לקבל את כל הטוב הכרוך בהשתייכות לחברה החרדית תוך כדי היעדרות מוחלטת מהמגרש החרדי של משחקי חברה. 

כדאי לנו לקחת ממנו השראה, להיות חרדים אבל כמו ר' אורי זהר. טוב לשאלת העיסוק בעולם המעשה, לצד שאלות קשות של עיתוי ועומק, לקבל מענה על-פי קריטריונים של מהות – של קיום רצון ה' וחיפוש קרבתו, ולא על-פי שאלת המעמד החברתי שעשויה לגרום לעיוותים עמוקים בהכרעות של אנשים. 

אם רק נעשה זאת אולי נזכה אף אנו, כמו ר' אורי זהר, להיקרא בתואר "רבי".

אולי יעניין אותך גם

לקט, שכחה ופאה

יצירתה של סיגל מאור מבטאת תהליך סיזיפי המזכיר את המודל של ספירת העומר - הבונה עקב בצד אגודל, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, קומה במהלך הרוחני מפסח ועד שבועות

החינוך ליהדות בעת הזו

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה את הדרך הנכונה לתיקון המעשים וליישור המידות

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

האנטישמיות החדשה והמרחב היהודי הרעיוני

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו חייב להיות נבדל. עליו להיות יהודי – מושתת ומבוסס על יסודות עצמאיים של העם היהודי

משה שפר

מגזין

ישיבות תיכוניות חרדיות: שילובים, ניגודים וחיבורים

לאחר עשור של צמיחה מואצת במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, לראשונה הן מתאגדות ומשתפות פעולה. הכנס השנתי מבית האיגוד החדש חשף את הניגודים האידיאולוגיים והפרקטיים בין הישיבות השונות, אך גם אפיקים לשיתוף פעולה. משה שפר השתתף בכנס והביא את הקולות

נעם לב

לגדול עם תשובה

לגעת בכאב שלהם

אני מאמין שבלי קשר לדעתכם בסוגיית הגיוס, בעד או נגד או חלקית או מה שלא יהיה - אנחנו צריכים להתרגל לכאוב את כאב החיילים, הפצועים וההרוגים, כאב המשפחות, הכאב של עם ישראל

שונאים אותנו, כאן ושם

סיפורו של קומיקאי שכתב ספר רציני וכאוב, המהווה כתב אישום נוקב על אנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי בעולם, אך לא תורגם לעברית משום שהישראלים לא התחברו לניתוק שלו עצמו מישראל. ואז הגיע השביעי באוקטובר והפך לו את החיים

כניסת מנויים

כניסת מנויים