להיות מושפע מהגשם, ובכלל

טיפ קטן ממשורר גדול החזיר אותי לצמח התבלין שהנבטתי עם בני בחלון הבית

אולי יעניין אותך גם

מדי שנה בימי החורף הריחניים, אני נוהג לטייל עם ילדיי בגבעה הסמוכה אל הבית, לראות אם כבר הנצו פרחי העונה. השמחה למראה שלהבות עלי הכותרת, הצובעים את המציאות ביופיים, היא אושר גדול שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו.

ביום ט"ו בשבט האחרון החליטו במשרד לחלק לכל חברי הצוות גביעים, ובהם שתילים של עשבי תבלין, להנביט בבית. (בעיני זה עדיף בהחלט על פני חלוקת כמה פירות יבשים שנשתבחה בהם טורקיה, שכנתנו המפוקפקת).

חזרתי עם השי הביתה, וכשחזר בני מהישיבה הוא ביקש לפרוש עליהם את חסותו ולגדל אותם אצלו בחלון החדר. קראנו יחד את ההוראות, שתלנו את הזרעים, קצת מים, שמש, תפילות וזהו. לא חשבתי שיצא מזה משהו. ניסיון העבר בביתנו עם שתילים וצמחים לא ממש צלח.

בחלוף שבוע ימים, בעודי מהרהר לעצמי בשתיל המסכן שוודאי נזנח אצל החלון, ניגש אלי הנער בהתרגשות ״אבא תיראה, זה צמח! הכל ירוק ופורח!״ כשסיימנו לעלוז יחד שאל אותי בני, מתי זה צמח ככה? אם הייתי מסתכל על זה הייתי רואה את זה צומח? 

השיחה הקטנה הזו הותירה אותי בהרהורים על המתרחש מתחת לפני השטח. שם, בחלל הסמוי מן העין, מתרגשים כעת פרחי רקפות ורודים, כלניות אדומות ותורמוסים כחולים. גם אם האדמה המכסה אותם חומה ודחוסה, והמרחב בו נובטים הזרעים חשוך ואפל, אי אפשר שלא לשמוע את שמחת הרגע לפני יציאה לאור שאופפת את העולם.

בלטה או רגב

מדי בוקר בדרכי לעמל יומי אני נוהג להאזין לפרק פודקאסט. לאחרונה, בצד נאמנותי לכמה הסכתים האהובים עלי במיוחד, פיתחתי תחביב חדש. אני מזין בשורת החיפוש של אפליקציית הפודקאסטים שמות של משוררים וסופרים שאני שואב מהם השראה, ומופתע ממה שעולה בחכתי.

יום אחד אני עם  הרב חיים סבתו, למחרת עם יהודה עמיחי, הגעתי אפילו להקלטה של ראיון עם ש״י עגנון.

כך יצא שבבוקר היארצייט של לאה גולדברג האזנתי לשיחת חולין של ארבעה משוררים גדולים, המספידים אותה יחד בשנת תש״ל, בה הלכה המשוררת לעולמה.

אחד המשוררים, אברהם שלונסקי שמו, מתאר שם את העובדה שלאה הייתה מושפעת ממשוררת מסוימת ומשתמש בדימוי הבא:

"…אני חסיד גדול של המושפעים, אני בעצמי נורא מושפע, מי שאיננו מושפע – זה כמו בלטה שאיננה מושפעת מגשם. שדה ורגב מושפעים מגשם, אני חסיד השפעות, והיא הייתה מושפעת הרבה, מושפעת לטובה, וזה בנה את אישיותה רבת הרבדים…".

במשך כל אותו היום הסתובבתי מהרהר בשאלה האם אני מעדיף להיות בלטה – שאינה מושפעת מגשם, או שמא רגב אדמה שמשנה את פניו אל מול הגשמים, כמאמר חז״ל ״כחתן היוצא לקראת כלה״.

התקופה הזו היא קצת כמו הגשם, מפילה על ראשנו אירועים שונים ומשונים, טובים ורעים, מאחדים ומעוררי תהייה על הסיפור המשותף שלנו כאן. בואו נגיע פתוחים, כמו אדמה עמוסת אפשרויות לפריחה מחודשת. כשתגיע קרן השמש, נייצר כאן יחד פריחה חדשה מופלאה מאי פעם.

איור: shutterstock

אולי יעניין אותך גם

לקט, שכחה ופאה

יצירתה של סיגל מאור מבטאת תהליך סיזיפי המזכיר את המודל של ספירת העומר - הבונה עקב בצד אגודל, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, קומה במהלך הרוחני מפסח ועד שבועות

החינוך ליהדות בעת הזו

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה את הדרך הנכונה לתיקון המעשים וליישור המידות

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

האנטישמיות החדשה והמרחב היהודי הרעיוני

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו חייב להיות נבדל. עליו להיות יהודי – מושתת ומבוסס על יסודות עצמאיים של העם היהודי

משה שפר

מגזין

ישיבות תיכוניות חרדיות: שילובים, ניגודים וחיבורים

לאחר עשור של צמיחה מואצת במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, לראשונה הן מתאגדות ומשתפות פעולה. הכנס השנתי מבית האיגוד החדש חשף את הניגודים האידיאולוגיים והפרקטיים בין הישיבות השונות, אך גם אפיקים לשיתוף פעולה. משה שפר השתתף בכנס והביא את הקולות

נעם לב

לגדול עם תשובה

לגעת בכאב שלהם

אני מאמין שבלי קשר לדעתכם בסוגיית הגיוס, בעד או נגד או חלקית או מה שלא יהיה - אנחנו צריכים להתרגל לכאוב את כאב החיילים, הפצועים וההרוגים, כאב המשפחות, הכאב של עם ישראל

שונאים אותנו, כאן ושם

סיפורו של קומיקאי שכתב ספר רציני וכאוב, המהווה כתב אישום נוקב על אנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי בעולם, אך לא תורגם לעברית משום שהישראלים לא התחברו לניתוק שלו עצמו מישראל. ואז הגיע השביעי באוקטובר והפך לו את החיים

כניסת מנויים

כניסת מנויים