לעוף עם הפרפרים

הגולם שלכאורה לא עושה דבר עסוק בבנייה חשובה והכנת היצור החי לפרפר. שלב ההתכנסות הוא שלב קריטי וחשוב. והוא השלב שמעניין אותי במיוחד. כלפי חוץ לא נראה שינוי, המעטפת לא מספרת לנו על מה שמתחולל שם בפנים. אבל בפנים? הכול זז, משתנה, מתהווה. יש שם עבודה עדינה ויסודית, פירוק של מה שהיה, בנייה מחדש של מה שיהיה. הגולם הוא כמו חדר סודי שבו מתרחש השינוי: אנחנו לא יודעים שמישהו שם עובד לייצר כנפיים. ולא סתם כנפיים, אלו יהיו כנפיים מרהיבות ביופיין שיעופו הרחק. הזחל שמתנהל באיטיות הולך להפתיע ובגדול.

זה בדיוק מה שקורה איתנו. אומנם אין לנו מחושים, והכנפיים שלנו הן בעיקר בדמיון. אבל אנחנו מתכנסים, מעמיקים, חוקרים. כלפי חוץ אולי נראה ששום דבר לא קורה, אולי אפילו ש"אנחנו עומדים במקום". אבל בפנים, עמוק בתוכנו, אנחנו משילים את מה שכבר לא מתאים, בונים יסודות חדשים. אנחנו בעיצומו של השלב החשוב ביותר: שלב שבו אנחנו צומחים, מתכוננים לעוף.

היו לי הרבה זמני התכנסות במהלך השנים. זמנים שבהם הייתי צריכה לעצור, לחשוב, לבחון את עצמי. להחליט מה נכון לי, מה להניח מאחור, ומה לקחת איתי הלאה. לאורך השנים למדתי להבין שהתכנסות היא שלב חשוב. אני אדם מהיר מטבעי, יהיו מי שיקראו לזה "אימפולסיביות". אבל עם הזמן, גיליתי שיש דברים שאי אפשר להאיץ. יש תהליכים שדורשים את הזמן שלהם, שאם נקצר אותם, הם לא יבשילו כמו שצריך.

אני מאמינה שתהליכים הם מתנה. הם מאפשרים לנו לצמוח בקצב שלנו, לחזק את מה שזקוק לחיזוק ולהיפרד ממה שכבר לא מתאים. הם מעגליים, מחזוריים – כל סיום של תהליך הוא התחלה של תהליך חדש. בכדי להתפתח בצורה נכונה ויסודית אנחנו צריכים לעבור את התהליכים בזמן ובקצב שלנו. אין קיצורי דרך ומעקפים. והעסק שלנו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, מה שאנחנו עוברים משפיע עליו, ומה שהוא דורש מאיתנו משפיע עלינו. כדי שהעסק יגדל ויפרח, אנחנו חייבים לאפשר לעצמנו לעבור את השלבים, להקדיש זמן להתכנסות כשצריך, ולתת מקום לצמיחה הדרגתית. לכן שלב ההתכנסות חשוב כל כך מדי פעם. העצירה, ההתבוננות, מה נכון עבורנו עכשיו, מה כדאי שנשיל מאיתנו, מה שייך לעבר, ומה אנחנו מחזקים. מה כדאי ליצור לעתיד.

היום אני חיה בתוך התהליך הזה. מצד אחד, פרשתי כנפיים – הסטודיו שלי הפך לחלום שמתגשם, מרחב יצירתי שממלא אותי השראה. מצד שני, אני שוב בתהליך של התחלה חדשה. יש לי רגעים של פרפר, אבל גם רגעים של גולם. לפעמים אני עפה גבוה, פרפרים חגים מעליי מרפרפים בכנפיהם. ולפעמים אני מתכנסת, כגולם שמתעטף בשקט, מתכנס פנימה ליצור את הפרפר הבא. 

במהלך התקופה האחרונה נפגשתי עם הרבה זחלים-גלמים-פרפרים כל אחד בשלב שבו הוא נמצא. וכל אחד ואחת ריגשו אותי במקום שלהם. כן, יש לי אהבה לתהליכים. הם מסודרים, הם דרך, עם התחלה וסוף ושוב התחלה וזה כל היופי שבהם. הם מלמדים אותנו להעריך את הדרך, לא רק את התוצאה.

אז אל תחששו מהתכנסות. כשמרגישים את הצורך לעצור ולבחון את הדרך, זה הזמן להקשיב. תנו לעצמכם לעבור את השלב הזה במלואו, וכשתרגישו שמגיע הרגע לעוף – תיהנו ממנו. זה הרגע שלכם.

הקיפו את עצמכם בפרפרים, באור, ולא פחות בזחלים וגלמים. אנחנו יחד מעודדים, מצמיחים ונותנים השראה אחד לשני. דאגו לכך שיהיו בסביבתכם אנשים טובים שידעו לזהות את רגעי ההתכנסות שלכם, לכבד אותם, לעודד אתכם ולדעת בדיוק מתי להושיט יד, לפתוח כף ולשחרר אתכם לעוף אל על. 

תמונת שער: שושי סירקיס