מה היו חושבים אבות הציונות על מדינת ישראל?

אם מישהו עוד זוכר, בימים שלפני 'חרבות ברזל', אחד הדיונים הלוהטים כאן היו על מדינה יהודית ודמוקרטית. 

פעמים רבות במהלך ויכוחים שונים, דווקא דוברים דתיים שביקשו לאתגר את העניין הציוני הזכירו רעיונות של הרצל כמו מדינה באוגנדה או השתעשעות בפתרון בעיית היהודים על ידי התבוללות.

מה שלעיתים נראה כמו זריקה של מילים בעיקר כדי להתסיס, טומן בחובו משהו גדול בהרבה.

בספרו 'האם הציונות ביקשה להקים מדינת לאום', חוזר פרופ' דימיטרי שומסקי, ראש המכון להיסטוריה באוניברסיטה העברית, אל כתביהם ודבריהם של אבות הציונות מכל זרם, נע בין הרצל ואחד העם, בין פינסקר, בן גוריון וז'בוטינסקי, ומביא קריאה חדשה, לא בלתי מטלטלת, על אופי ומהות המדינה שהם באמת חשבו להקים. רעיונותיהם כללו, בין השאר, דמוקרטיה רב לאומית ואוטונומיות למיניהן. חמשת האישים הללו, שכיום נתפסים ומוצגים ככאלה שבבירור חפצו דווקא במדינת לאום יהודית, דומה מאד במובנים רבים לתוצאה כפי שאנו מכירים אותה, לא בהכרח דמיינו אותה כך.

גם אם לא מסכימים לחלוטין עם קריאת התיגר של שומסקי, וגם אם מאוד טבעי והגיוני שגם אבות הציונות, כמו מנהיגים היסטוריים רבים אחרים, שינו ועדכנו תפיסות בהתאם למציאות, אי אפשר להתעלם מהסיור המרשים שהוא עושה בספרו אל הפתרון המדיני האידיאלי ליהודים כפי שהם ראו אותו לאורך חייהם. 

זהו ספר מעורר מחשבה בלי קשר לעמדותיכם הפוליטיות או רמת הבקיאות שלכם בהיסטוריה הציונית, והוא מציב שאלות רבות על הדרך בין החזון לבין מגילת העצמאות עליה חתמו בן גוריון והרב יצחק מאיר לוין.

'האם הציונות ביקשה להקים מדינת לאום?'

• דימיטרי שומסקי
• 279 עמ'
• הוצאת מאגנס

נגיד נגיד

מה מקבל נגיד אוניברסיטה ליום הולדתו השבעים? אסופת מאמרים על המנהיגות בקהילות ישראל בימי הביניים

פתק בכתב ידו של הרמב"ם מתקופת כהונתו כ'ראש היהודים' במצרים, מודיע על פגישה קרובה תוך כיתוב מודגש במאונך: "אל תאחר".

זהו השער של הספר עב הכרס שיצא לאור לכבוד יום הולדתו השבעים של פרופ' מנחם בן ששון נגיד האוניברסיטה העברית. הספר מביא אסופת מאמרים העוסקים בתופעת המנהיגות בקהילות ישראל בימי הביניים. 

המאמרים האקדמיים שונים ומגוונים זה מזה, נעים בין תקופות שונות ועניינים שונים. כך למשל תוכלו לגלות דבר או שניים על תופעת יהודיות החצר בעידן הסולטן העות'מני, פולמוסי אמונה בספרד של המאה החמש עשרה, ארבע תעודות מהגניזה הקהירית שחושפות הצצה מרתקת אל המנהיגות המקומית, וקווים מעניינים לדמותם של ר' יצחק בן ששון ובנו ר' מנחם (הקדשה מדויקת במיוחד לחתן יום ההולדת הנושא שם זה), דברי הרמב"ם על ספרים, מחברים וקוראים, ועוד.

כאמור אין זה אלא תכריך מחקרים ומאמרים נפרדים הנעים כולם סביב עניין המנהיגות, בהם יוכלו אוהבי הז'אנר למצוא פנינים רבים.

שמעו כי נגידים אדבר.

• עורכים: נחם אילן, חגי בן שמאי ומרים פרנקל
• 574 עמ'
• הוצאת מאגנס ומכון בן צבי