מרוץ סמכויות או מרוץ להסכמות

מאת הרב עו"ד שמעון מאיר קרייף

זוגות יהודים בישראל יכולים להתגרש רק בבית הדין הרבני שהוא הערכאה המוסמכת לדון בנישואין וגירושין של יהודים ובעניין הכתובה. אולם ביתר הנושאים הנלווים להליכי גירושין, כגון משמורת ושהות הילדים, מזונותיהם וחלוקת הרכוש, קיימת סמכות מקבילה גם לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות הוא כינוי למתח בין הצדדים כשכל צד מעוניין לדון בערכאה אחרת, כאשר הכלל הוא לרוב 'כל הקודם זוכה'. סמכות בית הדין לדון בנושאים הנלווים דורשת 'כריכה כנה' לתביעת הגירושין, אך גם כשהתביעות הנלוות נכרכו כדין ישנה מחלוקת לעניין הסמכות לדון במזונות הילדים. על פי פסיקת בג"ץ הנושא אינו בסמכות בית הדין הרבני אלא רק בהסכמת שני הצדדים. מאידך, בתי הדין הרבניים מסתמכים לעתים על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בו נקבע כי חרף פסיקת בג"ץ רשאי בית הדין לדון במזונות שנכרכו כדין לתביעת הגירושין גם ללא הסכמת הצד השני.

השאלה איזו ערכאה תדון בתיק עשויה להיות בעלת משקל רב בפרט בשאלת מזונות הילדים וגם בענייני המשמורת וזמני השהות של הילדים אצל כל צד. הפסיקה העדכנית בבתי המשפט למשפחה נוטה בשנים האחרונות להורות משותפת וזמני שהות שווים ככל האפשר, והדבר משפיע גם על דמי המזונות שמסגרתם קבועה יחסית והאחריות להם מוטלת רק על האב עד גיל שש ולאחר מכן על שני הצדדים בשווה. מאידך בבתי הדין נפוצה יותר ההשקפה כי חיוב המזונות הוא בעיקר על האב והמשמורת היא בד"כ אצל האם, וחיוב האב במזונות נמשך עד הגיע הילדים לבגרות.

גם בענייני חלוקת הרכוש עשויות להיות השלכות לבחירת ערכאת השיפוט. למרות שבתי הדין הרבניים מחויבים לדון ע"פ חוק יחסי ממון קיימות גישות שונות לפרשנויות הפסיקה לחוק ולנדונים כגון פסיקת איזון לא שוויוני, קביעת מועד הקרע לפיו יחולק הרכוש, ועוד. בנוסף, יש הרכבים בבתי הדין המבקשים שהצדדים יקבלו עליהם בקניין לדון על פי חוק יחסי ממון בטרם ידונו בתיק, ובמידה ואחד הצדדים יתנגד, הרכב כזה עשוי להסתלק מהתיק.

עקב הבדלים אלו ואחרים, וכן הבדלים פרוצדורליים בהתנהלות ובסדרי הדין, מצוי מאוד שכל צד עורך לעצמו 'מאזן רווח והפסד' בהתייצבותו בפני כל אחת מהערכאות ושוקל את צעדיו לאור המלצת עורכי הדין או הטוענים הרבניים המלווים אותו. יש אף מקרים בהם יבחר צד להגיש חלק מהתביעות בערכאה אחת ואת חלקן בערכאה אחרת. ואכן גם בשאלה זו יש יתרון ועדיפות להתייעץ גם עם עו"ד הבקי בבתי המשפט למשפחה וגם עם טוען רבני שמתמצא בהליכים בבית הדין הרבני (או עם עו"ד שהוא גם טו"ר או בעל היכרות ומומחיות בהלכה ובבית הדין).

כשמדובר בבני זוג שומרי תורה ומצוות מתווספות כמעט תמיד גם שאלות הלכתיות ולעתים גם רגישויות חברתיות וקהילתיות, הן מעצם הפנייה לערכאות אזרחיות והן בשאלות פרטניות הנוגעות לחלוקת הרכוש ולהסדרת היחסים בין הצדדים או הקשורות לילדיהם המשותפים. עניינים אלו דורשים התנהלות זהירה ומחושבת בכדי לשמור מחד על זכויות הצדדים ומאידך על הקפדותיהם ההלכתיות.

לסיים בדרכי שלום

מאז חקיקת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, על הרוצה להגיש תביעה כנגד בן-זוגו לפנות ראשית ליחידות הסיוע שע"י בית הדין או ביהמ"ש למשפחה ולפתוח בהליך 'יישוב סכסוך' שבמסגרתו נפגשים הצדדים עם עו"ס לקבלת מידע על האפשרות לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמות ובגישור, בין אם בחזרתם לשלום-בית ובין אם לגירושין בהסכמה. החוק אף קובע עיכוב הליכים המונע הגשת תביעות הדדיות במשך 60 יום מהגשת הבקשה ליישוב סכסוך כאשר לאחר מכן ניתנים לצד שהגיש את הבקשה 15 ימים להגשת תביעות מצידו בערכאה שיבחר. חקיקה זו העבירה למעשה את מרוץ הסמכויות לרגע הגשת הבקשה ליישוב סכסוך שכן כל צד מבקש להיות הראשון בכדי לקבוע את מקום הדיון בהמשך.

התנהלות זו גם גורמת לעתים לכך שהצדדים אינם ממצים את יכולותיו של הליך יישוב הסכסוך ומתייחסים אליו כאל גשר לתביעות העתידיות במקום כהליך שיאפשר להם לחסוך אותן כליל. למעשה, הליך זה מאפשר להגיע מראש למקום אליו מגיעים תיקי גירושין רבים לאחר שהצדדים כבר מותשים מהתדיינות ממושכת שכילתה את זמנם כוחם וכספם – הסכם גירושין כולל.

חשוב לזכור כי גם במקרים שבאין ברירה מתקבלת החלטה להיפרד, נותרים הצדדים בקשר בסיסי ושיתוף פעולה לכל הפחות בנוגע לצרכי הילדים הטיפול השוטף בהם וההחלטות הנוגעות אליהם, ולעתים גם לעניין חלוקת הרכוש ובפרט כשמדובר ברכוש רב או מורכב מעבר לדירת מגורים יחידה. גם זו סיבה טובה לשאוף ולהתאמץ לסיים את הקשר בדרכי שלום ובהסכמות גם אם הן כוללות 'ויתורים', ולצמצם את המשקעים הקיימים ממילא.

הדבר נכון שבעתיים כשבוחנים את טובת הילדים העלולים להיות הסובלים העיקריים מהליך הגירושין. אין ספק כי ככלל טובת הילדים היא לשמור על קשר עם שני ההורים (גם אם צד אחד סבור שהשני גרם לו עוול נורא), ולא להתנתק מאחד מהם וודאי שלא להיחשף להסתה או ניכור כלפי מי מהוריו. למרבה הצער כשהצדדים בוחרים במלחמה ועמידה על קוצו של יו"ד, נעשה לעתים במודע או שלא במודע שימוש כלשהו בילדים ובהטייתם לצד כזה או אחר.

בנוסף, כדאי להכניס למשוואה גם את ההשפעה החברתית והסביבתית על בני המשפחה והסביבה הקרובה וכמובן גם את העלות הכלכלית הכבדה הנלווית להליכים. מלבד עלות שכר הטרחה לעורכי הדין, הגבוה בהרבה במקרה של תביעה מאשר בהליך של הסכם גירושין, מצויה בהליכים כאלה גם פגיעה המתמשכת בעיסוקי הצדדים וברכושם, בין כטקטיקה של 'אדמה חרוכה' ובין עקב הליכי הוצאה לפועל וכדומה.

נראה כי כמעט שאין סיבה (מלבד במקרי קצה) להעדיף גירושין בתביעה מאשר בהסכם גירושין כולל. גם מבחינה הלכתית, כשהצדדים מגיעים להסכמות ניתן לקבל קניין על ההסדרים הרכושיים (ויש גם פתרונות הלכתיים למקרים בהם אין מועיל קניין), ללא הבעיות ההלכתיות הקיימות לעתים בהגשת תביעות.

ראוי שהצדדים ובפרט הצד ש'זכה במירוץ' והגיש ראשון בקשה ליישוב סכסוך ינצלו את עיכוב ההליכים לא רק למחשבה עתידית על הגשת התביעות לביה"ד או לביהמ"ש, אלא למיצוי של הליכי הגישור וניסיון כן להגיע להסכמות ולסיום התיק בהסכם, בין אם במסגרת יחידת הסיוע או בהידברות בין עורכי הדין של הצדדים ובין אם בהגעתם יחד לעו"ד המוסכם על שניהם. אם אתם מכירים זוג העומד בפני גירושין, הסבת תשומת ליבם לאפשרות לסיים את ההליכים בהסכמות ובגישור עשויה להיות עזרה אמיתית.

בשולי הדברים יש להעיר כי בפנייה לערכאות אזרחיות עשויה להיות גם שאלה הלכתית. גם ניסוח הסכם גירושין שיהיה תקף גם ע"פ החוק וגם ע"פ ההלכה מצריך ידע משפטי והלכתי כאחד, וכדאי להתייעץ בכל מקרה לגופו עם עו"ד וטו"ר בעל ידע ומומחיות הן בדין הישראלי והן בהלכה. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי.

הרב שמעון מאיר קרייף הוא עורך דין וטוען רבני מוסמך, בעל כושר לדיינות מטעם הרבנות הראשית לישראל. עוסק בייצוג וייעוץ משפטי והלכתי בתחום דיני המשפחה והמעמד האישי, ובניסוח צוואות והסכמים בעלי תוקף חוקי והלכתי.