צריך להבין שלימודי אמנות לסוגיה:, ציור, צילום, פיסול, קדרות, סריגה ועוד, מצד האמת – לא באמת הופכים אדם לאמן. אלו מהווים רק את קומת הקרקע – הבסיס., איך שוזרים את ידיעת המלאכות האלו לכדי חשיבה אמנותית? כאן מגיע תפקידם של הכשרון, העבודה השחורה, ההרגלים וההבנה של השפה האמנותית במרחב הכללי.
ולמי שמהלך במגזר פנימה, מדובר באתגר כפול ומכופל. כמו שלמד מי שעקב אחר דמותו של 'קיוובע שטיסל' בסדרה המפורסמת (שאגב, דמותו נוצרה מתוך המציאות של גלריית המקלט, כשאורי אלון תסריטאי הסדרה לקח שעורי אמנות בגלריה אצל האמן ליאוניד בלקלב), אחד הדברים הבולטים היא בדידותו של האמן החרדי. יתירה מזו: מותר כבר לדבר על הקושי להשתלב בעולם האמנות, במעטפת החברתית-/ מקצועית שצריך לרכוש כדי להצליח להיות שחקן משמעותי בשדה האמנות היהודית. אמנים כבר לא יושבים בקפה כסית ויוצרים הון חברתי-/ תרבותי כבימי הרב אורי זוהר (גילוי נאות: מייסד גלריית המקלט), הם נמצאים במרחבים אחרים, / וירטואליים. אליבא דאמת קיים פער תרבותי-/ דתי-/ סוציולוגי שצריך להיות מודעים אליו.
לצורך כך נוצרה תוכנית ארטקפסולה – חממה לאמניות מהמגזר הדתי-/חרדי המבקשת לגשר על הפערים, במיוחד בתקופת הקורונה שהקשתה על יכולת היצירה והוצאתה לפועל. שנים עשר12 מפגשים עם אוצרים משמעותיים, דיונים וליווי אינטנסיבי- מעשי, הביאו לתערוכה המאגדת עבודות דגל של עשר אמניות שנבחרו לפרוייקט: מלכה אוסטרובסקי, הדר…
