קטניות, מכל הסוגים, אינן מחמיצות. חד וחלק. הקטנייה החריגה היחידה שלגביה התנהל דיון כזה בתלמוד, היא האורז שנחשב כמין דגן לדעת התנא רבי יוחנן בן נורי (פסחים לה.) ותהליך התסיסה שלו כחימוץ של דגן. אך כבר בזמן התלמוד נדחו דבריו מהלכה ו"לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי" (פסחים קיד:). לכן, כאשר הביא לראשונה רב אשכנזי את מנהג הוותיקין האשכנזי להתנזר מקטניות כמו עדשים וכיוצא בהם במהלך ימי הפסח, היה חשוב לו לשלול את המקור השגוי האפשרי לאיסור הקטניות: "רבותינו נוהגים איסור שלא לאכלם בפסח … לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו שלא טעו בדבר שתינוקות של בית רבן שלמדו הלכה יודעין…".
היה זה רבי יצחק מקורביל (Corbeil, קוֹרְבֵּיל, נהגה: קוֹרְבֵּיי) שעל נהר הסן, דרומית-מזרחית לבירת צרפת פריז; שחי ופעל לאורך כמעט כל המאה ה-13 והיה מבעלי התוספות. ספרו היסודי "עמודי הגולה" מוכר יותר בכינויו 'ספר מצוות קטן' ובקיצור: סמ"ק. כינויו המקורי של הספר מלמד על תכליתו, להעניק ליהודי הגולה כולה, רובם פשוטי-עם, ספר הלכה מעשי שיקיף את כל ההלכות והמנהגים המחייבים. הספר זכה לתפוצה רחבה בכל הפזורה האשכנזית וגם הועתק בתוך סידורי תפילה, דבר שיכול להעיד על השימושיות שלו. תושב אחר של קורביל, רבנו פרץ, מאחרוני בעלי התוספות ומי שחתום על חלק נכבד מה'תוספות' שמקבלים לומדי התלמוד כמעט…
