שתי תערוכות של אמנים חוזרים בתשובה המושפעים מתנועת החסידות ומציגים פרשנויות בעלות הומור דק על אמנות יהודית עכשווית, הן חלק מיוזמה להקדיש את השנה לאמנים חוזרים בתשובה, כחלק מחגיגות עשרים שנה לקיומה של הגלריה שנוסדה על ידי ראשוני החוזרים בתשובה.
תערוכת היחיד 'בנגיעה אישית' של ליאורה טליה מזיג, אם לשמונה ילדים, מוצגת כאן לראשונה. לפני עשור שנים ליאורה כבר החליטה כי שהיא פורשת מהתחום התובעני להפליא. היא ביקשה לקבל את ברכתו של הרב גינזבורג להחלטה ובאופן מפתיע הרב הורה לה להמשיך ליצור והמליץ מאד שיעברו לתל אביב, כי יש שם הרבה עבודת שליחות לעשות. בלית ברירה – כך היא מתארת, ליאורה חזרה לציור, וחזרה אל הסטודיו הביתי.
מזיג, תושבת בת ים, היא נכדה של אספן אמנות מוכר בצרפת שזיהה את הכשרון בנכדתו וביקש מהוריה לשלוח אותה לחוגי אמנות במוזיאון תל אביב. היא מספרת איך קיבלה השראה בעיקר מאמנים אמריקאים של המאה הקודמת כמו אנדי הופר וסנדי שרמן, אבל את היצירות המוצגות בתערוכה היא מייחסת בעיקר לחיבור עם משנתו החסידית של הרב גינזבורג.
"הרעיון של השמחה, השמחה האמיתית של אם הבנים שמחה, השמחה הפנימית שמצליחה להפוך את הצד האפל לפלא, הוא מה שמניע את היצירה שלי בשורשה", כך היא אומרת. ואי אפשר שלא להבחין בהומור פנימי עמוק ביצירותיה. ביצירה 'ברכת כהנים', לדוגמה, כפות הידיים שלה ושל בעלה נשלחות אל התפוח המסוכר והממתקים, והיא מרמזת על הדרישה להתענג על העולם אך דווקא מתוך מקום של קדושה. "אני רוצה להעניק שמחה בציורים שלי אל מול האמנות היום שמשרה ברובה דיכאון. אחרי שביקרתי בגלריות בתל אביב אמרתי לעצמי: 'ליאורה, את לא יכולה להתבכיין על מצב האמנות בארץ. אם את יכולה, קומי ותעשי משהו בעצמך'." וכך עשתה.
יוסף זקריה, תושב הרצליה, הוא צורף השייך למשפחת צורפים ספרדית ותיקה מזה 4 דורות. הוא יוצר תכשיטים בהשראת הקבלה ויוזם פרויקטים בינלאומיים. בתערוכה 'תהודה' שהופקה בשיתוף עם תנועת 'ביחד', הוא חושף לראשונה יצירות המעניקות פרשנות דו־משמעית על הסימבוליקה היהודית.
היצירות הן תלת־ממדיות וגם ריידי מייד: דהיינו, הן לוקחות חפצים קיימים ויוצרות להם הקשרים חדשים. למשל, ביצירה גלגל הצלה נראה גלגל מסוכתו של מציל בחוף הים בהרצליה ועליו כתוב התיקון הכללי ו'אנא בכוח', ברמז לכוחם כגלגלי ההצלה של היהודי.
ועל כך כותב האמן:
"בעת משבר כל שהוא, מרים אדם ראשו השמיימה, דורש ורוצה עזרה. יש פתגם שאומר: "אין אתאיסטים בשוחות הקרב". כלומר, כשנופלים פגזים גם אלו שלא מאמינים מתחילים להתפלל ולבקש עזרה… בעת צרה, כשצריך עזרה מיידית, אין זמן לחשוב הרבה ואין זמן ללמוד, אז מגיע המציל וזורק את הגלגל שיצוף לחוף מבטחים…".
ביצירה 'טרק במרחב התודעה', נראים לוחות לוויין המסמלים לדעתו של האמן את המסע הרוחני של היהודי מחג הפסח עד שבועות, כשהשבוע הנוסף המסמל את ספירת המלכות הוא מעבר למידות החומריות ומסומל באנרגיות העוברות בתוך הקובייה עצמה: היא מעל הטבע ומסבירה איך במתן תורה 'ראינו את הקולות'.
ביצירתו 'אנטנה אורגנית' זקריה מחבר את ארבעת המינים לסוג של משדר ומבקש להראות כיצד: "הסוכה היא למעשה המרחב האנרגטי בדומה להולכות וההבאות של ארבעת המינים. אור מקיף גדול המשקף את החסד שמסביב והם מעין שרתים של קליטה".
דווקא בימים אלו, כשאנו נאבקים על זהותנו היהודית מול האנטישמיות בעולם ובתוך הבית פנימה, לאמנות יש כוח לחזק ולתחזק את המהות של היותנו כאן. האמנות היא חלק מתיקון הכוח החזותי שהופך דומיננטי במאה ה-21 ומתאפשר לעם היהודי להתעסק בו בשעה שהוא חוזר לארצו. כוחם של החוזרים בתשובה במהלך התיקון הזה גדול, וניתן לראות את ההבדלים בגישות בין הסגנון הגברי לנשי. תיקון זה הוא צעד נוסף במהלך האחדות שעמנו צריך, ואתם מוזמנים להגיע ולחזק אותו.
תמונת שער: טרק במרחב התודעה
התערוכה בנגיעה אישית של ליאורה טליה מזיג תעמוד עד 7 ביולי בגלריית המקלט
התערוכה תהודה תיפתח ב-11 ביולי בשעה 20:00 ותעמוד עד 11 באוגוסט. לפרטים נוספים: 0585001019.
