גנרל חורף וזרעי קיץ

ילדים אוהבים את החיים, חדוות יקיצת הבוקר תוכיח. השאלה הקיומית: אתה 'איש של חורף' או 'איש של קיץ'? מדלגת מעליהם. הרי אין באמת בחירה בין קר וסוער – אף דבוק לשמשת חלון, ואצבע כותבת על אדים, לבין עוד שעה של אור – משחקים בחוץ, איסוף נמרץ למדורה הכי בשכונה, ונסיעות לים. ילדים אוהבים את הקיץ.
בגיל בחרות צומח לאט שינוי. פתיחת זמן קיץ מדורגת נמוך ברמת ההתרגשות העולם-ישיבתית. אנדרייטד, כדאמרי אינשי. אחרי חודש חופשה צריך להתקלף מנעימות המזגן, לארוז מזוודה ולצאת אל החום.
עכשיו, קחו כמה חודשים קדימה, סיפור אחר לגמרי. פתיחת זמן אלול היא בוודאי האירוע המרגש מכולם. תיאורים נוראי הוד שבכל דור ודור פזורים מלוא האופק, הושט ידך וקרא. החל מסופר "המליץ" דרך מאמר מערכת ביתד נאמן, ועד פוסט מרגש של אמא בקבוצת "אמהות מרגשות-מתרגשות". נערים ומזוודות, דמעות וממחטות, מיטב בנינו יוצאים ללמוד תורה, 'מחזור אוגוסט' שלנו, באמת כבוד.
ומי ימלל את גדולת זמן חורף עצמו, שזוכה לכבוד מלכים. חמשת חודשיו, העשויים להגיע לשישה, הקנו לו תהילת עולם. ובצדק. ההוא שכתב "מלחמות כבר לא קורות בחורף" מוזמן לפתוח את דלתות בית המדרש בבוקר של מרחשוון, אל רעם מתגלגל, בקול מלחמתה של תורה. תותחים רועמים ומוזות מפגיזות. כאן גנרל חורף נלחם, את והב בסופה.
*
קיץ וחורף הם היום והלילה של השנה. קיץ הוא יום, בהיר ומואר. החורף – לילה קריר ואפל.
חג האביב מבשר את היציאה מאפלה לאורה. בעצם היום הזה יצאנו ממצרים. עכשיו מתחיל הצד השמאלי של מעגל השנה. זה הקיץ, והוא אתנו עד מוצאי שמחת תורה ואיחולי "חורף בריא". כל החגים האמורים בתורה נמצאים בחצי הזה של השנה. הקיץ הוא יום-טוב. הכל מואר ושמח באור אהבת הבורא, הפונה אלינו להשיאנו את ברכת מועדינו.
בחורף חשוך, ואנחנו בנים גולים משולחן אביהם. רבנן ריחמו עלינו והאירו שני פנסים רבי עוצמה להאיר את חשכת הלילה. בקבעם שני חגים של גילוי אורה: חנוכה ופורים. שני נסי הצלה וניצחון על אויבים קשים ומרים. מלכות יוון הרשעה והמן הרשע.
הראשונה אינה מבקשת להרוג את הגוף, אם רק נקבל את חכמתה, ערכיה ורעיונותיה. השני אינו עוסק באידאלים כלל, והוא מבקש רק להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מורי ורבי ר' הלל זקס זצ"ל היה מפנה את תשומת הלב אל דמיון מצמרר בין שני אויבים אלו, לשני צוררי ישראל באירופה לפני שמונה עשורים. האחד בעל שפם אדירים סיבירי, משליט בכוח הזרוע אמונה פנאטית של שוויוניות מופרכת, מבקש למחות שם ה' מהעולם. האחר בעל שפם אוסטרי מהוקצע עד גיחוך, אחוז טירוף לחסל לרצוח ולטבוח מנער ועד זקן, טף ונשים.
הימים ימי ראשית הקיץ. השחר כבר עולה, חבלי משיח נמתחים סביב הזירה שבה נערך הקרב האחרון. גם מולנו ניצבים כוחות אדירים להילחם בנו ולכלותנו. שוב יש מי שמבקש לטבוח בנו, לשפוך את דמנו כמים, ויש מי שמבקש להשכיח שם ישראל לבל ייזכר עוד. חשוך וקר מסביב, אנחנו חייבים להדליק את האור.
רמח"ל במאמר הגאולה מתאר איך העולם מחשיך והולך. התחלנו עם השגחה גלויה, מן החלונות. הוא רואה אותנו, ואנחנו אותו. לאחר מכן, הוא מציץ עלינו מן החרכים. רואה אותנו, אבל אנחנו כבר לא רואים אותו. לאט לאט נסגרים גם החרכים. אלומות אור דקות הולכות ומצטמצמות, מאירות בעולמנו. אך כשייסגר החרך האחרון, וחושך מוחלט אמור להשתרר, באותו רגע ממש ייפתח השער לרווחה, אור גדול יאיר, והיה לעת ערב יהיה אור.
בינתיים, נדליק אור של לבוקר רינה, גם אם מסביב – חושך ילין בכי. נתאמץ לנצח את גנרל חורף וייאושו. להאמין בחי העולמים, ולזרוע זרעי קיץ.