אין דבר כזה לצאת מטיסה בלי סיפור, זה נוגד כל חוק וטבע.
ומטיסה של 11 שעות, צריך לפחות כמה סיפורים. או סיפור אחד כמו הסיפור הזה, סיפור ששווה טיסה שלמה, ואולי אם אצליח ללמוד ממנו, גם חיים שלמים.
סידור המקומות שלנו היה די נוח, עלינו למטוס בידיעה שאנחנו יושבים בשורה אחת, מבלי ששמנו לב לאותיות הגדולות. כשהגענו למקומות גילינו שבינינו כורטסה אשה חרדית נחמדה שהפרידה בינינו לבין הילדים. היה ברור לנו שהיא תציע להחליף איתנו את המושב, בהתחשב שזה מעבר תמורת מעבר, אותו מושב בדיוק רק בצד השני.
אך ההצעה בוששה מלבוא.
פנינו אליה בנימוס, וביקשנו שתחליף איתנו מקום, וזה קצת לטובתך, ניסינו לשכנע, טיסה כל כך ארוכה ואת בקרוב תהפכי להיות מעבר החציה של הילדים אלינו ובחזרה.
בום, היא לא מוכנה.
הייתי בשוק ולא הרפיתי, בבקשה אם תוכלי בשבילנו, זה ממש יעזור. אך היא? בשלה, לא מוכנה.
פלטתי משהו בכעס והתיישבתי במקום, מתפלל שהילדים יגרמו לה להתחרט על סגור לבבה.
צוות האוויר בהכנות אחרונות, המטוס מתכונן להמראה, אפים קטנים צמודים לחלון כדי לצפות בהמראה, ומבוגרים חרדתיים עוצמים עיניים מפחד שמיים וממלמלים, והחב"דניק מימין פשוט לא נרגע. מקומו על יד החלון לא מצא חן בעיניו, בגלל שכנתו לספסל. יהודייה בגיל העמידה שלא הסכימה להחליף מקום בשל אי הסכמתו לשבת על ידה.
הוא התחיל כמו חב"דניק בחיוך וחן, וסיים בטונים גבוהים שהפתיעו את כולם.
האשה שחצצה בינינו לבין הילדים שכבר הספיקו להירדם, אמרה לאשתי: ״תראי מה זה, איזו שנאה יש להם אלינו. הרי ברור שהיא עושה לו דווקא רק כדי להציק לו, לא משנה מה נעשה – החילונים ישנאו אותנו״.
היא לא צחקה, היא באמת חושבת ככה.
אשתי, עדיין בהלם, הצליחה למלמל לעברה: ״אבל גם את לא הסכמת להחליף איתנו, זה בגלל שאת שונאת אותי?״
היא השתתקה וגם החב"דניק השלים עם השליחות שלו לשבת על יד אישה עד לנחיתה, והתיישב בדממה.
הדממה שהשתררה גרמה לי לגחך ממש על אותה גברת סרבנית, שביד אחת גירדה את דבשתה וביד השנייה הצביעה על דבשתו של האחר. ואני מזהה גם בעצמי את אותה אישה, את העין השמאלית שלי שופטת במרץ את החוץ, את האחר, בעוד העין שאמונה על המבחן הפנימי עצלה ואינה עושה מלאכתה.
ואני נזכר בדימוי המהמם ששמעתי על האף שלנו שמריח כל ריח רע שנודף מהאחר, בעוד ריח רע שעולה מפינו זקוק לגורם חיצוני שיעוות את פניו כדי שנבין שכדאי להרקיד סוכריית מנטה בין השיניים והלשון.
אז אני אוזר אומץ ומציץ פנימה אל תוך כרמי, ומראה שחרחר נגלה אליי. גדר פרוצה ושועלים קטנים שניצלו את היותי עסוק בכרמים שמחוצה לי, ובתיקון עולם, כדי לחבל להרוס ולהשחית.
והביס הקדמון של האדם הקדמון בחטאו הקדמון שטף אותי בתודעה של אחד שיודע שברור לו מה טוב ומה נכון, ואני מה? ואם רק הייתי פחות יודע ופחות מבין, פחות החלטי ופחות נחרץ…
והדעת שהיא חיבור, חיברה אותי אומנם לידיעת הטוב והרע במעשי בני אדם, אך ניתקה אותי מעצמי.
ועכשיו בחיבור בראשית נח והציווי לך לך לעצמך, יש לי הזדמנות חדשה לתקן ולהתחיל לנטור כרמי
מבראשית.
