אחרי שנפלו השמים

המכה הבלתי נתפסת שקיבלנו אינה דורשת מאתנו חשבון נפש שגרתי, אינה מבקשת פשפוש במעשים שאנו יודעים לעשותם – היא זועקת קודם לכל: העמידו סימן שאלה

אולי יעניין אותך גם

שמחת תורה. בוקר. יוצא מהבית טרוד מכמויות הממתקים העומדים להיכנס לבטנם של ילדיי, שומע רעש לא צפוי, מביט אל השמים, רואה את הפסים הלבנים, שומע את היירוטים, והשמים נופלים. המציאות מיורטת.

פרעות קישינב שינו את העולם היהודי וזעזעו את השקפתו. הם עוררו את מנהיגי התנועה הציונית, הרצל וז'בוטינסקי להבין את דחיפות המפעל הציוני, והביאו לבסוף לעלייה המונית של יהודים ארצה.

פרעות תרפ"ט הביאו ל"ספר הלבן" הבריטי, להתקוממות היהודים בארץ, להבנה של תושבי המנדט שדבר לא יכול להיות כפי שהיה. פרעות אלו נחרטו בזיכרון הקולקטיבי שלנו כאות לברבריות של השכנים, לחוסר אמון בחיים לצד אויב. הפרעות מלוות את התנועה הציונית ואת המדינה כבר תשעה עשורים.

בקישינב נרצחו 49 יהודים, בתרפ"ט 133 יהודים. בפרעות עזה המספר כבר עולה על 1300.

חיינו שנים רבות סביב סימני קריאה. כתושבי קישינב קודם לפוגרום וכיושבי חברון קודם לטבח, כך חיינו בתל אביב ובירושלים, בצפון ובדרום, דנים בלהט על סימני הקריאה של חיינו העומדים יציבים, נקודה מברזל מתחתיהם, קו מתוח מעל הנקודה, בלתי עביר ובלתי שביר.

אך השמים נפלו. הקו עקום. הנקודה כבר אינה סוף פסוק אלא סיומם של חיים. סימני הקריאה מטושטשים על רקע תמונות המוות.

חשבון נפש נדרש תמיד, על צרה קטנה וגדולה, ליחיד ולציבור. אך לפני שבועיים, ביום הקדוש, עמד כל בית ישראל והתוודה על עוונותיו. אולם חשבון הנפש בשעות השגרה מודד את המציאות מול סימני הקריאה, מחשב את הפער שבין המצוי לרצוי. היד מכה על חטא הביצוע הדל אל מול היכולת והציפיות.

המכה הבלתי נתפסת שקיבלנו אינה דורשת מאיתנו חשבון נפש שגרתי, אינה מבקשת פשפוש במעשים שאנו יודעים לעשותם – היא זועקת קודם לכל: העמידו סימן שאלה. המציאות שחייתם בה עד עתה לא תחזור עוד, אתם בעולם אחר, חדש, שונה, שלא ידעתם, שדורש מכם חשיבה שונה והרהור מחדש על יסודות שהיו ברורים ויציבים.

בלוויית בתו הצעירה של ידיד, השבוע, זעק האב מול גופת בתו: "עד עתה חיינו את החיים, מעתה נצטרך לחיות גם את המוות".

חיינו בעולם של ביטחון בדרך, ביטחון באמונה, ביטחון בקהילה שלנו, במדינה שלנו, ביטחון בציבור שלנו, ביטחון בהתנהגות האישית והמשפחתית שלנו, ביטחון בהשתייכות שלנו, ביטחון בכל מה שהוביל אותנו כאומה. חיינו חיים של ביטחון, אך הוא איננו עוד.

המפטיר כבתחילה, אשר רואה באירועים רק את ההוכחה הנוספת לצדקת כל מה שאמר לפני שהשמים נפלו, מוכיח את עיוורונו, את ניתוקו מהמציאות, את ההדחקה של נפילת השמים, ואת ההיאחזות בביטחון שהתפורר.

הדיונים צריכים להיות על היסודות שקרסו. הוויכוחים צריכים להיות על העולם החדש שייווצר. ואלו וגם אלו אינם יכולים להזכיר במאומה את הוויכוחים שהיו בעולם ההוא, לפני שנפלו השמים.

הפרחים המונחים כעת על קברי החיילים עוד יפרחו מחדש ויקשטו כסאות כלה. מיטות הילדים שעתה מופיעות בחלומות הזוועה ספוגות בדם, עוד ישובו להיות סמל לחיים מתוקים ומלאי תום.

אך מי שיחזור לסימני הקריאה הישנים, מי שעולמו לא עורער, מי שלא בחן מחדש את המציאות, יישאר בעולם ההוא, שאיננו. מנותק, הזוי, חסר רלוונטיות, עיוור למציאות אחרת, לבו אטום לשמים שנפלו.

אולי יעניין אותך גם

כי נפלתי קמתי: סיפורו של כפר עציון

שלוש פעמים חרבה ההתיישבות היהודית בגוש עציון שבהרי יהודה, ותמיד קמה מחדש. דווקא בימים קשים אלה, יצאנו לחקור את מסעם מעורר ההשראה של אנשי גוש עציון לדורותיהם, ושל יתומי גוש עציון ששבו הביתה אחרי מלחמת ששת הימים והגשימו שוב את חלום ההתיישבות בין ירושלים לחברון

לצחוק מבעד לדמעות: תפקידו של הומור בימים אלו

מה תפקידו של ההומור בימים אלו? אלו צרכים הוא משרת? והאם בכלל מותר לצחוק בשעות מרות כגון אלו? על הומור בשנות השואה ובימי מלחמה, הומור כמנגנון התמודדות פסיכולוגי, והאופן בו אנו משתמשים בהומור כדי להתמודד עם החרדה והקושי של ימים אלה

חוי בר זאב

באה בטוב

למה חשוב לשמור על מורל גבוה?

במלחמה הנוכחית מול שתי חזיתות, חמאס וחיזבאללה, הכוח הממשי של האויב הוא מול העורף. לכן, ככל שהעורף יהיה חזק יותר מנטלית, יכולת האיום שלהם עלינו תפחת

רוח הבליץ: מה שההיסטוריה מלמדת אותנו על חוסן בשעת משבר

איך שרדו עמים אחרים תקופות משבר קשות מנשוא? מהבליץ על לונדון שהרג עשרות אלפים אבל לא הכניע את הרוח הבריטית ועד החוסן שמפגינים תושבי אוקראינה בימים אלה, יצאנו לאסוף תובנות עבור ההתמודדות הנוכחית שלנו, כאן בישראל

שומרים הפקד לך: החרדים מתגייסים

מתחילת המערכה אנו עדים להתפקדות חרדית רחבת היקף למערך הלוחם ולצבא בכלל, לצד פעילויות החסד המסורתיות. בני כל הגילים הופכים לחיילים בכל הגזרות, כיתות הכוננות הולכות ומתרחבות בערים החרדיות. הציבור מגיב לתחושת האיום הקיומי בהתגייסות חסרת תקדים

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

אין אמונה ללא מעשה

לא ניתן לרפא את הפגם של "כוחי ועוצם ידי" בשלט רחוק. ראשית, עלינו להיות מאותם שעליהם נאמר "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"

כניסת מנויים

כניסת מנויים