בין הגוונים
להיות פייטר זה לא קל, אבל איזה סיפוק יש אחר כך, קונפטי של דופמין בגוף. בועות תוססות של אדרנלין. תחושה מענגת של ׳עשיתי את זה׳
בין הגוונים
אצא אל רצועת החול שטופת השמש. כאילו מעולם לא ביקרתי במעמקים. הם לא ידעו מה היה שם. הם לא יבחינו בכתמי הדמע שטרם נספגו בי
בין הגוונים
חשיבה חיובית אלו לא רק מילים יפות שנחמד להגיד. זו עבודה עצמית לא קלה, היא דורשת ריכוז ורצון לצאת מאזור הנוחות. להאמין בטוב, להודות על הקיים
בין הגוונים
אז מה אני שווה בלי וי כחול. בלי k צמוד למספר. בלי מאות תגובות ושיתופים. מה אני שווה אם אני לא משפיעה?
בין הגוונים
במקום להיאבק בעצמי כדי להתאים למסגרת שרירותית, למדתי להתאים את המסגרות וההרגלים לצרכים שלי. וזה עובד
בין הגוונים
חלות נאפות, ארוחות חמות מבושלות, ומתנדבים נוסעים את כל הדרך כדי להביא ארוחת שבת לחיילים. שעון השגרה מתקתק אבל כנגדו הלבבות מתעקשים לפעום יחד
בין הגוונים
לא רציתי לגעת. פחדתי לראות. יראתי לשמוע. ידעתי שהלב שלי לא יהיה מסוגל. שאם אשמע, שאם אטבול אצבע אחת באוקיינוס הדם שנשפך משהו בי יקרוס, לא אוכל להמשיך
בין הגוונים
התחדשות. היא מגיעה תמיד ארוזה בעטיפה צבעונית, מרשרשת, משמיעה מנגינה של משהו מפתיע. כיף לקרוע את הנייר, לראות אותה פורצת. היא תמיד מרגשת. רק למה היא נשארת לזמן קצר כל כך?
בין הגוונים
אני מתעלמת מהתמונות שממתינות. מהשעון הקטן בפינה הימנית שהספרות בו מתחלפות ומתקדמות. וכך העבודה השחורה מחליפה את צורתה למסטיק גומי דביק, שהולך ונמתח
בין הגוונים
התרגלנו כל כך להיות מבוגרים ששכחנו את ההנאות הקטנות שיש לילדים
בין הגוונים
הדרך מתחילה יותר כמו המסלול לגן עדן. אנחנו לבד, נהנות מהחוויה של הטבע סביבנו, המוזיקה שלנו, הבדיחות. הכול טוב. אנחנו בעיקר צוחקות. עד לרגע שהשטן מופיע
בין הגוונים
את התערוכה 'גוף הכאב' יצרתי יחד עם חברתי, אפרת יפה. בעולם שבו הכאב הוא חלק מאיתנו, רצינו לתת לו ביטוי
בין הגוונים
המינימליזם תקף בכל, הוא כמו מטריה מונוכרומטית שעוטפת את כל תחומי החיים. זה פחות אפליקציות בפלאפון, פחות מינויים במייל. פחות קבצים במחשב. הרעיון פשוט: להוריד את כל מה שלא חשוב ולא נצרך
בין הגוונים
כדור לא פותר בעיות, והוא גם לא מילת קסם שמעיפה ניצוצות באוויר. כל תרופה מגיעה עם הרבה "מתנות" לצידה
בין הגוונים
מוזיקה עוזרת לי מאוד להתרכז. בנהיגה אני לא מעבירה לדרייב לפני שהצלילים נשמעים בחלל הרכב. המוזיקה דולקת אצלי בבית כמעט 24 שעות ביממה
אוכל
רציתי משהו שונה, מסעדה שתכניס אותי לחוויה, שף שיפתיע אותי במנות שלו, שארגיש הרפתקה מעצם הבילוי במסעדה ולא רק בגלל העיצוב או המקום.
בין הגוונים
אט אט המפה נצבעת, טקסטורות, תקריבים, אנשים, מילים, חוויות, טבע, ריגושים, הפתעות, לימודים. זו מפת האהבה שלי. כל אותם דברים שפשוט עושים לי טוב
בין הגוונים
אני מתבוננת פנימה לתוכי ושואלת את עצמי, האם מתאים לי לחבוש את כל הכובעים? האם אני באמת מפיקה את המרב כשאני מדלגת ממשבצת למשבצת?
בין הגוונים
בסך הכול קצת כוח רצון. אני צריכה ללמוד לעשות. לבצע משימות. לא להתעצל. אני יכולה אם אני רוצה, כך אני אומרת לעצמי
בין הגוונים
יש את אלה שהחדש מלהיב אותם ויש את אלה שאוהבים את המוכר והבטוח ושינוי מפחיד אותם: מה מחכה שם מעבר לדלת?
בין הגוונים
אני בטוחה שזה קורה לכם גם. מפספסים תמרורים, פניות, שוב נוסעים דרך ארוכה. זה קורה לכולנו ולא רק לאיידיאייצ'די
בין הגוונים
הצבעוניות שאני בוחרת עליזה ובטוח משחררת אדרנלין או דופמין (מה שזה לא יהיה). עושה לי טוב לראות את הכל מסודר. לראות שיש זמן לכל דבר. זה לא שאני לא גמישה. ברור שאני מתגמשת בימים אם צריך. אבל הסדר הזה עושה משהו
בין הגוונים
והזמירות האלה ששרנו שבת אחר שבת חדרו עמוק לנשמתי. הם הנרות שנדלקים כשמחשיך לי בלב
בין הגוונים
כרגע הדבר היחיד שאני יכולה לכתוב עליו זה על המוצרלה הכפולה שבסלייס השני שלי, ועל זה שלדעתי האישית בלבד ועם כל הכבוד לחנות הפיצה הפופולרית, הפיצה הביתית שלי טעימה יותר.
בין הגוונים
כשאנחנו סגורים בתוך ארבעה קירות מול מסך שמנסה להתחכם בעושר גווניו, אנחנו נעלמים ומתפוגגים בתוך ההשראה הדיגיטלית מעשה ידי אדם
© כל הזכויות שמורות, המקום 2022
