הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

לפני היהדות החרדית מונחת בחירה גורלית, בחירה בין נח לאברהם. כמו נח אחר המבול, אנו נתבעים ליטול אחריות על המציאות שלנו, לחדש את פניה. אוי

סוגיית החטופים היא עניין 'של המדינה' ולא 'שלנו', ולכן "הרי שלא נוכל לנהל את המדינה ולקבל את האחריות". מתוך מבט צר ופנימי, מוטב לסיים את

לחברה שלנו נדרשים 'חשמונאים', תרתי משמע – בעלי אומץ המוכנים לקחת סיכונים ולשלם מחירים עבור הליכתם בדרך יושר

תקווה היא המחר שלנו; ללא אמון במחר, אין לנו גם את היום. בנסיבות הקשות שבהן אנו שרויים, מניין תבוא תקוותנו?

מדוע זלזלו כה רבים מגדולי זמננו בעשייה הארצית? התשובה לכך מורכבת, ויש בה פנים רבות. אך נדמה שעיקרה היא שגדולי דורנו עסקו בגיבוש תפיסה המתאימה

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו

מהות המסע המוביל מפורים לפסח מובילה אותנו להתבוננות על שני מפעלים אנושיים שזכו לברכת ה' החורגת מדרכי הטבע: האחד הוא מדינת ישראל, השני הוא עולם

העובדה שאנחנו לא מתגייסים, כולנו, בלי קשר להיותנו נטועים באוהלה של תורה, גוזרת עלינו את זעמה של החברה הישראלית כולה, ועוד תגזור עלינו גזירות קשות.

השיח המתחדש על מקומה של החברה החרדית בגיוס לצבא נושא בחובו גם הזדמנות: דיבור על אחווה במקום על שוויון

כפי ששאלת הפרנסה תלויה במידת ההשתדלות, כך גם ההצלחה בחזית המלחמה. הגמרא מלמדת אותנו שפעולה בדרכי הטבע היא תנאי יסודי להצלחה בכל המישורים

המאורעות המטלטלים שעברנו בשמחת תורה והתגובות להם בעולם, קוראים לנו, בני הציבור החרדי, להיכנס למרחב הציבורי במלוא קומתנו התורנית ולחזק את השיבה הציבורית אל היהדות

אנו עדים היום להתגייסות חרדית מרשימה, אם לצבא ואם לפעולות תמיכה רבות סביב הלחימה – כולל תפילות למען החיילים ולימוד לזכותם. התגייסות זו נובעת מתוך

לא ניתן לרפא את הפגם של "כוחי ועוצם ידי" בשלט רחוק. ראשית, עלינו להיות מאותם שעליהם נאמר "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"

כיצד ניתן להסביר את תופעת "פרוש את ברלנד"? התקשורת הכללית כולה עוסקת במקרה המבזה, ראש הממשלה התנער פומבית, ואילו אנחנו שותקים?

הייתכן שכל התורה המפוארת שלנו עוצרת בגבולות ד' אמות של בית המדרש, ואין לה כל אפשרות להשפיע לטובה על ענייני השעה שאנו חלק מהם?

החרם על אנג'ל הוא כמובן סימפטום בלבד לתופעה גדולה ומשמעותית של ההתעצמות החרדית במדינת ישראל. ואולם, עם כוח מגיע אחריות

עלינו לעסוק בדחיפות ובאינטנסיביות בבירור וליבון החזון הלאומי שלנו, הן במובנו הטהור והן במצב הריאלי שבו רוב העם היושב בציון אינו שומר מצוות

הנציגים עושים את מלאכתם נאמנה בכל הנוגע להשגת תקציבים. בכל הנוגע לשאלות של התוויית דרך – שאלות גורליות שרבים עסוקים בהן – הם נעדרי חזון.

השאלה האמיתית אינה שאלת הדמוקרטיה אלא שאלת הדמוגרפיה, ולעניין הזה נדרש פתרון עומק

הפילוג הפוקד בשבועות האחרונים את העם היושב בציון מדיר שינה מעינינו. כיצד נוכל לאחות את קרעי העם הפרום והפרוד? האם תקוותנו אבדה לנצח?

מעבר למאבקי הכוח בין הצדדים והשאלה של עתיד הדמוקרטיה הישראלית, עלינו להתעניין בהתגוששות בין הרשויות בישראל מסיבה נוספת, יסודית ועיקרית יותר: שאלת הערכים

האם צודקים המצקצקים ”תרבות יוון” בלשונם וקוראים ”אנו רצים והם רצים” בבוז, או שמא דווקא יש ערך בספורט וטוב שנכיר בו?

כיצד היינו נוהגים אילו זכינו להבטחה ישירה בנושא כלשהו מאת הקב"ה בעצמו? מן הסתם, היינו יושבים בבית ומצפים לקיום ההבטחה

בהינתן פערים עצומים בתוך קבוצות שונות במגזר החרדי – אלו רואים בגולדקנופף קידוש ה' ואלו רואים בו חילול ה' – קשה לראות כיצד ניתן להכיל

אנחנו מרוויחים מקיום המצוות, אך יש בהן גם הפסד, ומפסידים מן העבירות, אך יש בהן שכר. כאשר אני מחשב את העלות האלטרנטיבית אני מעריך את

היהדות אינה "גלותית". אם בציבור החרדי נדבק פגם הגלותיות, הרי שמדובר בבאג ולא בפיצ'ר – באג שעם הזמן אף הולך ונחלש

אמרות כמו "אנחנו לא שמאל ולא ימין" הן רטוריקה ריקה המקרה הטוב, ושקר גס במקרה הרע. אנחנו בהחלט ימין. ואולי השאלה העיקרית היא בהגדרה: מהו

ר' אורי זֹהר חידש מסלול של תשובה. הוא סלל דרך שרבים זכו וממשיכים ללכת בה, גם אם אופיים של בעלי תשובה השתנה עם השנים והפך

כפי שמוטל עלינו לספור את ספירת העומר כדי להגיע לקשר המלא עם הקב"ה, כך גם ביחס אל המדינה: עלינו להתחיל לספור

וכאן הבן שואל: כיצד דווקא תופעת ר' חיים המופלאה הפכה לדבר הכי ממוסחר (בַּיי פאָר) בציבור החרדי?

מדוע אדם שאינו נכנס להתפלל בבית כנסת בעירו נקרא שכן רע, ומה הקשר לחג הפורים?

האם גם אנחנו מאמינים שבתחום הפוליטי – המטרה מקדשת את האמצעים?