אין אמונה ללא מעשה

לא ניתן לרפא את הפגם של "כוחי ועוצם ידי" בשלט רחוק. ראשית, עלינו להיות מאותם שעליהם נאמר "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"

אולי יעניין אותך גם

לאחרונה פורסמו שני ניתוחים דומים העוסקים בכישלון הקולוסאלי שהוביל לטבח הנורא בדרום ולפרוץ המלחמה הנוכחית. האחד הוא של ד"ר רן ברץ, דוקטור לפילוסופיה, פובליציסט, ולשעבר מוביל תחום ההסברה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. השני הוא של ראש ישיבת חברון, הגר"ד כהן שליט"א.

ברץ, בטור שפורסם ב"מקור ראשון" (יום שישי, 13.10.23), טוען שחטאנו בחטא היהירות ושמנו את מבטחנו במחסום המסיבי שהוקם בשנת 2021. עם סיום הפרויקט, סיפר תא"ל ערן אופיר שמדובר ב"מכשול עילי שלא מאפשר חדירה מעל הקרקע, מכשול מסיבי מאוד". הלה סיים בבשורה – קשה כיום, אחרי הטבח, לחזור על המילים הנוראות – לתושבי עוטף עזה: "יש היום מכשול משמעותי, הן תת-קרקעי והן עילי… שלא יאפשרו כניסה למדינת ישראל".

ברץ מביא דברים דומים משורה ארוכה של בכירים במערכת הביטחון (כולל ראש הממשלה), וממשיך לבקר קשות את הפיקוד הבכיר, אנשים "מלאים בביטחון עצמי ורהב […] נהנים מהטיית אמון כלפי בעלי סמכות, שמתעצמת בשל מעטפת הסודיות, השתקת הביקורת, הטיוח ותרבות השקר החמורה שפושה במערכת הביטחון".

"צמרת הביטחון", לדבריו, "הפכה לקליקה סגורה וזחוחה, תיבת תהודה מערכתית שמתאפיינת בחוסר מקצועיות; וככל שהיא מקצועית פחות, כך היא דורשת יותר עצמאות מפיקוח וחסינות מביקורת".

בדברים שפורסמו באותו היום (על-ידי הרב אליאב מילר) במגזין "במה", הביע הגר"ד כהן תחושות דומות. "אחרי מלחמת ששת הימים היה במדינה שכרון…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעיין דוד

בין הגוונים

אל הנער הזה

בשלב זה כבר הייתה הפטרת תפילת חנה של משה לשם דבר אפילו מחוץ לעירנו. למעשה, שנים מספר לפני כן אף שכנעו אי מי להקליט באולפן את ההפטרה ולמכור את הקלטות – 'קסטות' כמו שקראנו להן אז.

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

הסוחרים של קטאן, הקופים של האי

והפעם במדורנו: ההרחבה לקטאן שהכי משתלם כנראה להשקיע בה, ומשחק אנליטי שמשלב לגו איכותי. רק אל תשכחו לתאם ציפיות

הסוכה באמנות היהודית: מקלט רוחני בין עראיות לנצחיות

בהיסטוריה היהודית, הסוכה הייתה במובנים רבים המוזיאון העממי: המקום שבו כל משפחה יהודית יכולה הייתה לבטא את הקשר שלה לאמונה דרך יופי ויצירתיות.

שושי סירקיס

בין הגוונים

זו לא באמת פרידה

אני אוהבת לדמיין את החיים כמו מסע בקרוז. אונייה גדולה, עוצרת כל פעם במדינה אחרת. בכל עצירה אנחנו יורדים, מטיילים, טועמים… ותמיד מגיע הרגע שבו אנחנו צריכים לעלות בחזרה ולשוט אל מרחבי האוקיינוס

יעקב מתן

משא ומתן

מי סופר אותנו?

וכך מדי בוקר בשעה 6:30 הייתי מתעורר לקולו של הרב: "בוקר טוב, יעקב" - "בוקר טוב הרב" ומנתק. אני לא אומר שלא איחרתי בכלל מאז, אבל הרגשתי מחובר.