כשהטילים מאיראן שרקו מעל שמי ישראל, כולנו נזכרנו ששם, בטהראן, לא יושבים בדיוק סבא וסבתא פרסים ששותים תה עם הל. יושב שם איש דת אסלאמי, עטור גלימה וכובע, שמחזיק אצבע על כפתור השיגור ואצבע אחרת – על ספר חוקי דת. זה נשמע כמו בדיחה גרועה: רב ראשי, נשיא, ומפקד חיל האוויר נכנסים לחדר – ואז מתברר שזה אותו בן אדם.
כי באיראן, אם שכחתם, הדת היא לא המלצה. היא החוקה. האיש עם הזקן הוא גם שופט, גם קברניט, וגם הוועדה העליונה לקביעת מדיניות גרעין. השם המלא: ולאיית פקיה – שלטון חכם ההלכה.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
הרעיון: באין נביא או אימאם, פוסק הדור הוא נציג האל. ומה שפוסק – חוק. המדינה השיעית בראשות חומייני לא ניסתה להסתיר את זה; להפך, היא הכריזה על כך בגאווה: הרפובליקה האסלאמית היא שלטון אלוקי בעטיפה רפובליקנית. בחירות, פרלמנט – הכול מתקיים, אבל תחת עינם הפקוחה של אנשי הדת.
לסונים, אגב, אין דבר כזה. האסלאם הסוני מפריד מסורתית בין הלכה לשלטון, בין המופתי לח'ליף. אך האימאם השיעי הוא גם מנהיג רוחני וגם נושא חרב. שם – אין מלכות בלא תורה, ואין תורה בלא מלכות.
ומה לנו ולזה? אנחנו הרי לא איראן. אנחנו לא יורים טילים בשם אמונה. ובכל זאת, יש משהו מטריד במבנה המשטר האיראני – בעיקר כי הוא…
