אילו פגשתם את שמעון נטף לפני שני עשורים, לא הייתם מעלים בדעתכם שהצעיר החזונאישניק שלפניכם עתיד למלא תפקיד במוקד קבלת ההחלטות של רפורמה חוקתית שתטלטל מדינה שלמה. גם נטף עצמו, למען האמת, לא יכול היה לחזות את התחנות אליהן יגיע.
הדימוי החביב עליו בהקשר הזה הוא משחק שחמט. "שחקן שחמט יודע שאתה לא מתכנן את ה־Endgame", הוא מסביר היום, ימים ספורים לאחר שסיים את תפקידו כיועץ מקצועי ליו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, וכשהוא בדרך ללימודי דוקטורט בארה"ב. "אתה עושה את המהלך הכי טוב שאתה יכול, בהתחשב במצב הכלים על הלוח בזמן נתון. הצעד הכי טוב מושפע מהאפשרויות של המהלכים הבאים, אבל אתה עושה צעד טוב שממקסם את האינטרסים שלך, ולא מתכנן מסלול מסוים. וזה מה שאני עושה בכל צומת הכרעה בחיים".
נטף גדל בבית מהפריפריה החרדית: אבא ספרדי ממוצא תוניסאי, אם אמריקאית מבית ציוני, ואשכנזייה ("מאוד").
"הבית היה מאוד מגוון", הוא מספר, "היה לנו ברור שאנחנו הולכים למוסדות חרדיים, או לפחות מוסדות על התפר, כמו 'ישיבת הכותל'. סגנון הרב אביגדור נבנצל. ביסודי הלכתי ל'מקור חיים' של הרב שטיינזלץ. אז זה היה אחד מהחיידרים על התפר, היינו חצי מהתלמידים חרדים וחצי דתיים לאומיים. אחרי היסודי התחלתי בישיבה התיכונית של 'מקור חיים', והיא כבר הייתה ישיבה דתית-לאומית לגמרי. במשך שנה החזקתי מעמד, עד שאמרתי שזה…
