אלימות במשפחה: איך נזהה אותה ומה נעשה כדי לעזור

זה קורה בכל המגזרים ובכל המעמדות, וגם בציבור החרדי – מקרים של אלימות במשפחה שעלולים להיות מסוכנים. איך נגלה אותם, איך נעזור, ואיך זה שלמרות הפתיחות הגדולה, עדיין קיימות חומות בצורות? אנשי מקצוע מדברים על הנושא הכאוב, וגם על התופעה הפחות מדוברת: כשהאלימות מופנית כלפי הבעל

אולי יעניין אותך גם

שמואל עמד מחוץ לבית הכנסת והמתין עד שאחרון הלומדים יצא. השעה הייתה אחת אחר חצות, הוא היה עייף, מותש ורעב, אך ללא יכולת לחזור הביתה. הוא ידע שגם את הלילה, כמו לילות נוספים, הוא יעביר בבית הכנסת. בשעה שש בבוקר הוא יקום במהירות, שאיש לא יבחין בו, יתפלל ויגיע לכולל כאילו דבר לא קרה. אולי משהו בפינת הקפה ישביע את רעבונו הגובר.

לביתו הפרטי, זה שרשום על שמו בטאבו, הוא לא רשאי להיכנס. אשתו הבהירה לו שאם הוא יבוא הביתה הוא ימצא דלת נעולה. וזה לא רק איום, שכן הדברים התרחשו לא פעם ולא פעמיים. 

שמואל נחשב לטיפוס חברותי, אך הוא לא משתף איש במה שעובר עליו. אשתו הודיעה לו פעמים רבות שאם יספר בחוץ על מה שמתרחש בבית, היא תספר לכולם על כך שהוא לוקח כדורים פסיכיאטריים, מה שאכן היה נכון למשך תקופה בה חווה דיכאון לאחר הנישואים. אמנם כבר כמה שנים שהוא לא זקוק לכדורים האלו, אך אשתו משתמשת באיום הזה בכל עת, היא גם מזכירה לו: "אתה צריך פסיכיאטר, אתה לא נורמלי".

נעצור כאן את התיאורים מעוררי הצמרמורת, שמביעים רק את קצה קצהו של מקרה אמיתי לחלוטין. אינכם צריכים לחזור לראש הכתבה כדי לוודא שלא טעיתם. שמואל הוא אכן גבר, אברך חרדי, שסובל מאלימות מצד אשתו. זוהי…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?