בחודש טבת שעבר, יום לאחר פטירתה של הרבנית שולמית אזרחי, הראיתי לכיתת החינוך שלי את תיעוד ההספד שנשא עליה בעלה הגדול, הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל.
כששמעתי את ההספד לראשונה יום קודם, היה לי ברור שאני חייבת לתמלל את המילים המרגשות לטובת התלמידות שלי, שלא הייתי בטוחה שיבינו את השפה הישיבתית של הדברים שנהגו בלשון הקודש. חשבתי על הערך המוסף העצום שיש בחשיפה שלהן אל דמות נשית כזו. דמות שהיתה חלק בלתי נפרד מעולם התורה ולא רק בתמיכה מרחוק, אלא גם ביצירה ספרותית, כתיבת הגות ושותפות אקטיבית בבניין דמותם של בחורי ישיבה רבים כל כך.
כששוחחנו אחר כך על חייה ומפעלותיה של הרבנית אזרחי, ראיתי בחוש איך מילים כמו אמא של הישיבה, סופרת וזו שביתה היה פתוח לכל, ממלאות את חדר הכיתה שלנו השראה ונוטעות בלבבות הצעירים של התלמידות שלי זרעים של זהות.
פתאום שאלות קשות על שייכות, חינוך וערכים בגובה העיניים – מצאו להן תשובה בדמות של אישה אחת, דמות מופת.
ילדים, והאמת היא שגם לא מעט מבוגרים, זקוקים לגיבור. רועי ליס, פסיכולוג חינוכי מומחה, מסביר שלגיבור, יש דינמיקה ייחודית בנפשם של ילדים. הגיבור, כך הוא אומר, מתווה לנו דרך. הוא מספר לנו שאפשר ויוצר בנו הזדהות, שעוזרת לנו למצוא בעצמנו כוחות להתמודד.
אולי לא לחינם הדור שלנו הוא…
