דף לבן ריק מולי. סמן שחור מהבהב מול עיני, בקצב של פעימות לב: טאק, טאק. רעש של תוף מתכת מסתובב ואז מים שזורמים, מכונת הכביסה כנראה בתחילת השטיפה. מצטרף אליו רעש רקע של מפזר חום. מידי פעם נשמעות דפיקות ותזוזות מאחורי הקירות, מעל התקרה. ואז צפירת מכוניות.
מחוגי שעון שזזים, תיק, תק. ושוב התוף במכונה מסתובב. שמתי לב שזה קורה אחת ל-13 שניות.
דפיקות בדלת, השליח עם הפיצה כאן. עכשיו אני שוב מול המסמך הלבן שהספיק להתמלא בכמה מילים. יד ימין מקלידה, יד שמאל תומכת במח הימני על ידי הגשת פחמימות וחלבונים לפה.
על מה כותבים כשהמפיק שולח הודעות כבר כמה ימים עם סימני שאלה שהופכים לנקודות ואז לסימני קריאה? עברנו את הדד ליין, אני יודעת. אבל לכו תשכנעו את המח הימני שלי שיש עיתון שצריך לערוך, לעצב ולעמד ושמחכים לטור שלי.
כרגע הדבר היחיד שאני יכולה לכתוב עליו זה על המוצרלה הכפולה שבסלייס השני שלי, ועל זה שלדעתי האישית בלבד ועם כל הכבוד לחנות הפיצה הפופולרית, הפיצה הביתית שלי טעימה יותר.
יש זמנים כאלה, שהדיסק הקשיח היצירתי מלא עד אפס מקום. בזמן הזה לא כדאי ולא מומלץ לנסות לדחוס בו השראה או יצירתיות, זה לא יעבוד. זה הזמן לעבור על מיילים, כשמסיימים אותם לעבור למיילים של מכירות ואז לעדכונים,…
