בני אב אחד

בסוף מתחילים לדבר, מגלגלים שיחה, שוטפים דיבור. ופתאום קורה הנס, כל פעם מפתיע מחדש. כי מסתבר שאנחנו דומים יותר מאשר שונים

אולי יעניין אותך גם

"קפולסקי – לבלות עם אנשים כמוך". זה היה הסלוגן של רשת בתי קפה, שפעלה כאן לפני 20 שנה. סלוגן שהיה נשמע לגיטימי לגמרי בימים ההם, כי הרי מה יותר טוב מאשר לבלות עם אנשים כמוך. חס וחלילה שתיתקל באנשים לא כמוך, הם עוד עלולים ללמד אותך משהו חדש, לעורר אותך לכיוון מחשבה אחר, ואתה הרי יודע הכל. אז מה נשאר לך עוד לעשות חוץ מהדבר המובן מאליו: לבלות עם אנשים כמוך.

חודש אב מספק לנו הזדמנות לצאת מהקונכיות שלנו, ממעגלי הזהות המשורטטים להפליא, ולפגוש את כל מי שלא כמונו. במניין מנחה ליד המלתחות בחוף, או במדשאות של הפארק הלאומי, כמעט אף אחד לא כמוני בדיוק, והנוסח השולט הוא אף פעם לא הנוסח שלי. עזבו נוסח, יש המתעקשים להתפלל מנחה וערבית בזו אחר זו, ומוחקים לי את המוסד המפואר: 'בֵּין מִנְחֶה לְמַיְירִיב' על שלל הנאותיו ושיחותיו המרתקות.

אבל מניינים של תפילת מנחה, הם לא הסיפור הגדול של חודש אב. אפשר להתפלל ולהמשיך הלאה. מה קורה כשאנחנו ממש מתכנסים תחת אותה קורת גג, ביישוב הצפוני בו נמצא הצימר, בבית המלון של הנופש המאורגן, או בעיירת הסקי של הנופש הכשר – למיטיבי לכת עובר ושב שבינינו? בכל זאת יהודים, אז בסוף מתחילים לדבר, מגלגלים שיחה, שוטפים דיבור. ופתאום קורה הנס, כל פעם מפתיע…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?