רבי יצחק עראמה (ה'ק"פ, 1420 – ה'רנ"ד, 1494 בערך) – רב, פרשן ופילוסוף, היה מן הדמויות הבולטות והמשפיעות בשלהי ימי הביניים. את יצירתו הגדולה בכמות ובאיכות העלה על הכתב בסדרת חיבורים: עקידת יצחק על חמשה חומשי תורה, פירוש לחמש מגילות, יד אבשלום על משלי, ספר חזות קשה המתפלמס עם מתפלספי זמנו, ועוד.
את הספר "בעל העקידה: רבי יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק', תולדותיו מפעלותיו ומשנתו", פרי עטו של הרב יהודה זייבלד, אפשר לסווג לז'אנר הביוגרפיה האינטלקטואלית שזוכה לאחרונה לפופולריות רבה. ספרים השייכים לז'אנר זה סוקרים את ההגות האינטלקטואלית של הדמות על רקע חייה ובוחנים את השפעות הגומלין ביניהם. רעיונותיו של ההוגה נבחנים לאור תקופתו, ונבחנת גם השפעת הוגים אחרים עליו, והשפעתו על הוגים אחרים.
כך בודק הספר שלפנינו כיצד מתכתבת יצירתו של רבי יצחק עראמה עם העבר, ההווה והעתיד. עם העבר: המורשת הספרדית, השמרנית, ההלכתית והפילוסופית, תוך חתירה לסלילת דרך עצמאית ואמצעית. עם ההווה: עם תולדות חייו בקטלוניה ובארגון על סיפו של גירוש ספרד ואחריו. ועם העתיד: עם דרשני הדורות שאחריו, "שותי מימיו הנאמנים", כדברי החיד"א.
פרקי הספר עוסקים במגוון שאלות: כיצד התגבשה הגותו של בעל העקידה? האם הושפע מספר הזוהר? אלו ספרים פילוסופיים הכיר? מה היה טיב יחסיו עם הרמב"ם, והאם חל בהם שינוי במהלך השנים? מה היה טיב קשריו עם ר"י אברבנאל, שהואשם בגניבה ספרותית מחיבוריו, אך כנראה גם תמך בו כלכלית ומורלית? כיצד השפיע על הגותו המעבר מסמורה (Zamora) התורנית יותר, לערי אראגון הפילוסופיות יותר? מה ייחד את הישיבה שפתח בסמורה, לצד הישיבה המפורסמת של רבי יצחק קנפנטון ובצילה, ולמה עזב אותה? האם קיימת זיקה בין הביקורת של אחיינו "החסיד יעב"ץ" על הפילוסופים ועל הלמדנים של זמנו, לעמדותיו של בעל העקידה? כיצד הגיב לאתגרים המיוחדים של תקופתו, בחשיפה למדעים, לפילוסופיה ולנצרות?
המעקב אחר סיפור יצירתו שזור בפרקי חייו. בחלקו השני של הספר מופיעה סדרה של תגליות ביבליוגרפיות חדשות, בהן: המהדורה הראשונה של הספר שהשתמרה בכרך עב-כרס בספריית אנג'ליקה ברומא, ומהווה אוצר לבירור עמדותיו במקומות רבים; העותק האישי והמוער בכתב ידו של בעל העקידה של ספר "כוונות הפילוסופים" של הפילוסוף המוסלמי אלג'זאלי, ספר מבוא לפילוסופיה באותה עת; ועוד. התגליות שבחלק השני משפיעות על הביוגרפיה האינטלקטואלית שבחלק הראשון, ושזורות לכל אורכו.
לצד סקירת השפעת צאצאיו הרוחניים של בעל העקידה, גדולי ישראל והמוניו שהגו בו במהלך הדורות, יצרו על פיו ופירשו אותו, כולל הספר גם פרק נרחב על צאצאיו הביולוגיים. על חלקם המידע מוצק: בנו רבי מאיר עראמה, רבה של קהילת בני אראגון בסלוניקי, חתנו של רבי מאיר ונכדיו. המחבר מציע לזהות ענפים נוספים של המשפחה, בין המועמדים: רבי יצחק בן אברהם עראמה, עמיתו של הבית יוסף, ואחיו רבי דוד עראמה, מפרש הרמב"ם שנקלעו לסכסוך ירושה – שהעשיר את ספרות השו"ת בזמנם – בשאלה האם הבכור מקבל פי-שנים בממון שהיה בשעת פטירת האב בספינות סוחר רחוקות. בסוף הפרק הזה, נסקר גם ענף מיוחס למשפחה בדרום-מרוקו, ומופיעות בו עדויות בלתי-מלוטשות של זקני העדה, המספרות על פעלם של המקובלים מבני המשפחה, בלי ניסיון לתווך ולגשר בין עולם הסיפור הפרוע לעולם העובדות המוצק.
מגוון התחומים שבהם עוסק הספר יכול לעורר עניין בקרב קשת רחבה של קוראים: חובבי היסטוריה, הגות, פילוסופיה, פרשנות מקרא, חקר יוחסין ועוד.
בעל העקידה: רבי יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק', תולדותיו מפעלותיו ומשנתו
- הרב יהודה זייבלד
- מכון אביר יעקב, נהריה תש"פ
- 43+763 עמ'
