גלובליזציה במבחן

לאחר עשרות שנים של גלובליזציה מואצת שיצרה 'כפר כלכלי עולמי' משולב, נראה כי המגמה מתהפכת והעולם שב לכיוון של פיצול לגושים נפרדים יחסית. מלחמות הסחר בין ארה"ב לסין, יחד עם משבר הקורונה, האיצו מגמה זו והובילו לתהליך של 'דה-גלובליזציה' המאיים לפגוע בסחר החופשי ולהגדיל את המתחים הגיאו-פוליטיים בעולם. סקירת מצב

אולי יעניין אותך גם

קורונה, זוכרים? בחודשים האחרונים היא שוב חזרה להסתובב, אבל בלי לזכות ליחס מועדף על פני שאר הנגיפים העונתיים. בסיבוב הראשון שלה, כשהיא הייתה מגפה עולמית במשך השנתיים הראשונות של העשור, היא הצליחה לעצור את העולם. הפעילות האנושית הצטמצמה דרסטית, כולנו התרגלנו ל"הגבלות" ו"הנחיות", ומדי פעם אפילו ל"סגר". ההשפעות ארוכות הטווח של הקורונה זכו כבר להררי ניתוחים והשערות, אבל באופן כללי האנושות חזרה לעצמה. ההרחקות נעלמו מהנוף, אובססיית החיטוי נגוזה. אמנם הוספנו את פגישות הזום לארגז הכלים שלנו, אבל אפילו התחזיות על 'קריסת מודל העבודה במשרדים' קרסו בעצמן. המשרדים מלאים.

תחום אחד של הפעילות האנושית, מתקשה עדיין לחזור לעצמו. לא מדובר בעניין אזוטרי, אלא באחד הכוחות המשמעותיים ביותר בחיינו: הסחר העולמי.

בשיא המגפה גילינו לפתע שהפכנו משכונה גלובלית אחת לאוסף מדינות מבודדות. התרגלנו להתייחס כמובן מאליו למצב שבו חולצה בעיצוב איטלקי מיוצרת בבנגלדש ומגיעה בהזמנה קצרה לישראל. ואז הכול נעצר. המגפה שינתה את כללי המשחק, והעולם כמו חזר עשרות שנים לאחור. 

היום, כשברחבי העולם הכול שב להרגלו – טיסות, עבודה, אירועי תרבות – דווקא המנוע הגדול של הסחר הגלובלי מתקשה לחזור למסלול. שרשראות האספקה שובשו ולא חזרו לתיקנן. למרות היכולות הטכנולוגיות המודרניות, המאפשרות לנו לחיות כאילו אין פערים של גבול, מיקום וזמן – בכל הנוגע לסחר אנחנו צועדים בכיוון ההפוך, זה…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?