רכבי שטח לבנים דוהרים כשעל סיפונם דמויי הנינג'ה גרובי הפנים, שוחרים לטרף אדם על כבישי ישראל, עיניהם מתרוצצות מתחת לסרט האסלאם הירוק וידיהם קלות על נשקים אוטומטיים. חלום הבלהות הזה העיר את כולנו לשחר שחור משחור וניתץ באחת תמונה נעימה שאף אחד לא ביקש מאיתנו לצייר: חמאס, שזרק מהגג את אנשי ארגון הטרור הוותיק אש"ף, לאחר שאלו הסתאבו והתברגנו מדי, הולך ומתברגן אף הוא. יש לו ממשלה ומיקרו־מדינה לנהל, הוא נאלץ להבין שיקולים של רווח והפסד, ולבנות את עצמו ואת השטח שבשלטונו לכדי מדינה נורמלית. הוא נאבק בעצמו בארגוני טרור סוררים, על חלקם הוא מעביר דיווחים לישראל. באופן כללי אפשר להניח שביום מן הימים ימצאו אנשי הדת הסרים למרותו של הארגון הסר למרותם, את הפתרונות להודנה משוכללת שתאפשר להם להניח את הנשק, ולהפוך את רצועת עזה לריביירה של המזרח התיכון. בהתאמות מסוימות, כמובן.
סביר להניח שהאוטופיה הזו יכולה הייתה להטעות גם את מי שקראו את שלושת הספרים החשובים שסקרנו בסקירה מאוחרת שהזמן גרמא, ואולי אפילו את שני כותביהם. אבל לא פחות סביר להניח שעם התמונה הבהירה יותר שניתן לקבל מקריאת הספרים הללו, וממעקב שוטף אחרי הפוליטיקה שמעבר לגבול ומהלכי הפלסטינים לאחר ההבנה שמתקבלת בעקבות הקריאה, היו…
