חודש אלול, והמלך בשדה, ותודעת חיים של משל ונמשל אופפת את הלב, ומבקשת מהיהודי להיות הנמשל ולא להישאר כמשל.
ובן המלך שלנו התחרפן והשתגע, כך חשבו כולם.
עד לאותו בוקר קודר הוא ישב כמו כולם מתחת לשולחן, והקשיב לכל מה שסיפרו לו שזה המקום הנעלה ביותר, וכי אין להעלות על הדעת ולעלות מאותה ישיבה ארצית. והוא האמין להם, כי לא יכול להיות שכולם טועים, אך בתוך תוכו קיננה הרגשה שלא הרפתה כי יש איזה עיקר שחסר מן הספר.
ובחזרה לאותו בוקר בו גמלה בליבו ההחלטה, ארז את חפציו בשקט האופייני לו שהסתיר את עומק מחשבת ליבו, וטיפס בכוחות עצמו על הכסא והתיישב לצד השולחן.
על אף השקט שבו, וחרף העובדה שבישיבה שתחת לשולחן הוא לא היה מהדומיננטיים ביותר, המהלך שפעל עורר סערה שם למטה, והצליח לערער בהם משהו.
והוא שמע אותם מתלחשים עליו בקול, בזים לו בינם לבין עצמם, וקוראים לו לחזור בו מהצעד הנורא שעשה, כשהעז לעזוב את הרצפה ולעלות ולפגוש את האתגרים המונחים על השולחן.
והוא ביקש מהם שיניחו לו לעצב את חייו כמו שהוא מרגיש לנכון. ובכלל, זה מעשה שלהם, וזה מעשה שלי, ועוד למה להם עוד להתעסק באחרים.
אך הם לא הרפו וכינסו עצמם לישיבה דחופה על הרצפה ודנו בחיים של אחרים שחושבים אחרת. וטיכסו עצה איך לטאטא את הרגשות והטענות שלו תחת לשטיח שתחת לשולחן.
והם הזהירו אותו כי מי שעולה למעלה יכול ליפול, וכדאי לו לחזור בו, לחזור מעצמו, לחזור אליהם.
והוא עיקש וצלול בדעתו ענה להם בשאלה.
לאן אוכל ליפול? לרצפה? למקום ממנו באתי? למקום ממנו אתם צועקים עכשיו?
כל עלייה רוחנית כרוכה בנפילה אפשרית מאותה דרגה, אך אוי לי אם זה ימנע ממני לשאוף מעלה, ולנסות להתעלות ככל שאוכל.
אז פחד ממכה קטנה תשאיר אותי קטן כל חיי?
האם נגזרה עליי רדידות ונמיכות קומה?
האם בגלל פחד ממים עמוקים, אחיה את חיי ברדודים? מבלי להתפתח וללמוד איך לשחות ולשמור על עצמי? איך אוכל למלא את חובתי וללמד את בני הדור הבא לשוט?
והם התייאשו ממנו, והוא בחר בדעת.
והוא חשב לעצמו על שגבורת בית חשמונאי הייתה התעוזה שלהם לצעוד כי צריך לצעוד, מבלי להתייחס לנפילה על אף שעתידה להגיע על פי דרך הטבע.
והיא לא הגיעה, כי יש מעל הטבע. יש הרבה יותר למעלה מן הטבע.
ומסביב לשולחן הוא ישב, פסק מפלפול והתחיל מבראשית.
והתחיל לנשום את הבריאה ואת החטא את המבול והעקידה.
ואת עיתותיו הקדיש להעמקה והשלמה של נביאים וכתובים והרגיש נביעה חדשה ביהודי שבו.
ומילים מחלישות כמו פחד וחרדה, הוחלפו במילים כמו גבורה עוצמה ונצח.
הוא כבר לא ברח מאתגרים, ולא הסתתר מאחורי תורתו כדי לחמוק מהתמודדות, אלא התעטף בה ובנצחיות שבה כדי לצאת למלחמה ולהאמין בה כמגנא ומצלא. כפשוטו, לא כווארט בשבת חתן שהפך להיות דרך חיים לכל כך הרבה אנשים שהוא מכיר.
ובדרכו המיוחדת פגש בעוד נשמות גבוהות שהסיקו מסקנות ונסקו לחיים שיש בהם, לתורה עם דעת, ללימוד על מנת לעשות, ושלא על מנת לקבל פרס, אלא על מנת להעניק.
ובחודש אלול הזה הוא הרגיש שאחרי שנים שחי כמשל, אחרי שנים שהתרגל לדיבורים גבוהים ממקום נמוך, הוא מדבר אמת ממקום גבוה, וחי כמושל וכנמשל.
