הפדגוג: סיפורו של הרב ד"ר משה אויערבך

הרב ד"ר משה אויערבך היה מהפדגוגים החרדים המצליחים ביותר במאה העשרים. הוא הקים מערכות חינוך בשלוש יבשות שונות - ובכולן זכה להצלחה, למרות פערי התרבות בינו לבין הקהילות בהן פעל. מורה לחיים

אולי יעניין אותך גם

הרב ד"ר משה  אויערבך היה פדגוג חרדי, תלמיד חכם ובעל אישיות מרשימה. לאורך השנים הוא נשלח לייסד מערכות חינוך בשלוש יבשות שונות. בכל אחת מהשליחויות הללו היה עליו לפעול במסגרת חברתית ותרבותית שונה, כל אחת מהן מאתגרת בדרכה. במבחן התוצאה הוא הצליח בשלוש המשימות שנטל על עצמו, כשהוא מבצע אותן בתקופה מאתגרת במיוחד לחינוך התורני. הנסיונות לבסס מערכות מודרניות לחינוך תורני התמודדו עם סחף גדול לכיוון חינוך חילוני, מתבולל או ציוני. לצד היכולות האישיות שלו, סייעה בעבודתו עובדת היותו חניך שיטת תורה עם דרך ארץ. העקרונות והערכים שרכש בצעירותו בגרמניה שימשו אותו בעיצוב מוסדות חינוכיים שיעמדו היטב כנגד רוחות הזמן.

* * *

משה  אויערבך נולד בשנת תרמ"א (1881) בהלברשטאדט, מהקהילות הוותיקות והחשובות בגרמניה. אביו, הרב אביעזרי זליג  אויערבך, היה רב העיר וממשיכה של שושלת רבנים מפורסמת ביהדות גרמניה. משה היה הבן ה-11 מתוך 12 של רב העיר ושל אשתו הרבנית רוזה. 

לאחר שסיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים הקדיש כשנה ללימוד גמרא בלבד, ולאחר מכן עבר בשנת תר"ס (1900) לברלין כדי ללמוד בבית המדרש לרבנים בעיר, שאביו היה מחברי הוועד שלו. בית המדרש הוקם כחצי יובל קודם לכן על ידי הרב עזריאל הילדסהיימר, רב הקהילה האורתודוקסית בברלין ומהמנהיגים הבולטים של האורתודוקסיה בגרמניה. בבית המדרש למד משה הצעיר ש"ס ופוסקים וגם…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?