קנאות עם אורך רוח
יוסף צבי דושינסקי (דושינסקיא בכתב המסורתי) נולד בחודש תמוז ה'תרכ"ז (קיץ 1867) בעיר פּאקשׂ שבהונגריה. למד בישיבות הונגריה, ובראשן ישיבת פרשבורג המפורסמת. לאחר שנישא התגורר מספר שנים אצל חותנו, ובגיל 27 נבחר לשמש כרב הקהילה האורתודוקסית השמרנית בגלנטה, לאחר התפצלות הקהילה האורתודוקסית בגלנטה לשני מחנות סביב מינויו של הרב מוזש פלדמן (חתנו של הרב הקודם ולימים רבה של פשט). במושבו בגלנטה זכה הרב דושינסקי (המכונה גם מהרי"ץ) למעמד מתחזק והולך ביהדות הונגריה, הוא השיב לשאלות הלכתיות רבות שנשלחו אליו, והישיבה שבראשה עמד הפכה לאחת הגדולות במדינה. במסגרת פעילותו הציבורית חתם בשנת 1904 על כרוז ראשון שפורסם נגד הציונות ותנועת המזרחי. על אף נטייתו הקנאית ושיוכו לאגף היותר שמרני ביהדות הונגריה, ניכרה אצל הרב דושינסקי מורכבות ביחסו לבני הפלוגתא שלו. כך למשל הספיד במילים חמות את מייסד המזרחי, הרב יצחק יעקב ריינס.
לאחר כמעט שלושים שנות נישואין, התאלמן הרב דושינסקי מרעייתו שיינדל, ממנה לא היו לו ילדים. לאחר מכן נישא לאסתר, אלמנה צעירה שילדה לו את בנו היחיד, ישראל משה (מי שיהיה כעבור שנים ארוכות, כאביו, גאב"ד העדה החרדית בירושלים).
בשנת 1921 מונה מהרי"ץ לרבה של העיר חוסט, שבה חיו כמה אלפי יהודים. לפניו כיהנו ברבנות העיר כמה מגדולי הונגריה, ביניהם דודו של הרב דושינסקי, מהר"ם…
