בשבת האחרונה של חודש אב, אחרי התפילה, אבא שלי (שבמקרה גם השם שלו מנחם) אמר: "אתם יודעים למה קוראים לחודש הזה מנחם אב? כי מהחצי השני של החודש מתחילה הנחמה".
אבל אין לי אלא לכתוב אמת: אצלי ההרגשה הפנימית היא שהנחמה עוד לא ניכרת ונראית.
בתקופה האחרונה הכאב שלי מתגבר. שלוש שנים אחרי הגירושים, ואולי רק עכשיו אני מסוגל לעכל באמת את הכאב שכרוך בדבר כזה. הילדים, הבית שהתפרק, הנכסים שנמכרו, ההפסדים.
המבט שלי מופנה פנימה, באיזה מין מהלך של תשובה שרואה בבהירות, כמו באיזו צפייה בסרט שסצנה אחת מובילה בו לסצנה אחרת, איך הדברים התגלגלו, מי שהייתי ומי שנהייתי. וזה לא רק עצב, לפעמים זה ממש מעורר אימה להסתכל על זה.
אבל אולי זה הרגע של תשובה, ההפנמה של הדברים. ואז אנחנו מוכרחים לקבל מתנה נוספת ששמה מחילה או חמלה, להבין שאנחנו חלקיים, חסרים, מתפתחים, אנושיים, ותלויים קצת, וחסרי אונים לפעמים. זו האמת.
ואז, במוצאי שבת, גיסי זרק: "יאללה בנצי, הולכים לבריכה".
"אם יש סאונה וג׳קוזי", אמרתי לו, "אני בא. אני צריך עכשיו דבר כזה" הוא ענה: "ג’קוזי אין, בכל זאת נווה יעקב. אבל יש סאונה, אני קורא לה ‘הקליניקה’. כי תמיד יש שם שיחות טובות".
נכנסנו. חום, אדים, סאונה קטנה וצפופה. לא ברור אם מזיעים שם מהחום או מהצפיפות. בריכה, חזרה לסאונה היבשה, איש צעיר משתף בסיפורי ישועות (חיפשתי דירה, לא מצאתי, עשיתי הילולה לר' אלימלך מליז'נסק, תוך יום מציעים לי דירה, אני מגיע למקום, רואה שהיא נמצאת ברחוב הרב אלימלך מליז'ענסק) ושוב בריכה.
"אתה יודע מה אני מקבל על עצמי לראש השנה?" אמר לי גיסי, "ללכת לבריכה".
ופתאום נפל לי האסימון. זו באמת החלטה טובה לשנה חדשה, אולי הכי טובה שאפשר לנו לבחור במצב שלנו היום.
על תשובה כתוב: "כי קרוב אליך הדבר מאוד". כשאנחנו מטפחים קשר חי ואוהב עם הגוף שלנו, עם מי שאנחנו, משהו בתוכנו מתחיל להתרכך, להיפתח, לנוע לכיוון של ריפוי ונחמה.
כשאנחנו בוחרים לדאוג לגוף ולנפש שלנו, לשמחה שלנו, מה שנקרא לילד הפנימי שבנו, אנחנו הופכים להיות אנשים טובים יותר. לעצמנו, לילדים, לבני הזוג, לאלוקים.
אפשר לדבר על שינה טובה (כפתור הריסט היומי שלך, שמנקה את המוח, מאזן הורמונים, ומחזק את מערכת החיסון ) על נשימה ושהייה של כמה דקות ביום (חמש דקות שמאפשרות למערכת הרגיעה הפנימית שלך לעשות את העבודה שלה כדי שתרגיש טוב יותר) על אוכל טוב שמזין אותנו ואת התאים שלנו בדלק המשובח שהם זקוקים לו, ופחות בקופסאות מעובדות מהסופר, על כתיבה מפעם לפעם ביומן, של דברים שאני מודה עליהם, כדי לאמן את המוח לראות גם טוב בתוך הטרלול שאנחנו חיים בו.
אבל העיקרון מאחורי הכל הוא לומר לגוף שלנו, ללב שלנו: אני איתך. אקח אותך לבריכה ולג'קוזי כשאתה זקוק לזה.
אולי זו בעצם התשובה הגדולה של השנה החדשה. תשובת הריני מקבל על עצמי. לחיות. לאהוב. לנשום. שנה טובה.
