הבחירות המוניציפליות האחרונות לא משכו תשומת לב רבה מצד רוב תושבי ישראל, מה שהתבטא גם בירידת שיעור ההצבעה. לעומת זאת, את הציבור החרדי הבחירות דווקא הסעירו מאוד. הרוחות להטו כאילו אין מלחמה, והקמפיינים סערו כאילו לא איבדנו את טובי בנינו בחזית. אך בעוד שעיקר העניין והסיקור התקשורתי התמקד במאבקי הכוח בין מפלגות האם המגזריות, התגבש לו בשקט גל א-ממסדי, שכלל לא מעט התארגנויות שמאתגרות את הפוליטיקה החרדית מזוויות שונות.
מפלגות חדשות קמו, חרדים עצמאיים רצו למועצה, נולדו יוזמות מקומיות שהתקוממו נגד דילים ארציים, והוקמו תנועות ששמו במרכז תשומת הלב את איכות החיים, ואת צרכי החרדים העובדים. אפילו מספר נשים חרדיות התמודדו לתפקיד חברות מועצה.
אם רק לפני עשור התמודדה תנועה חרדית א-מיינסטרימית בחמש ערים ונכשלה ברובן כישלון חרוץ, מפת הבחירות האחרונות שרטטה מחדש את גבולות הגזרה.
כשאבק הבחירות התחיל להתפזר ישבנו עם המנצחים וגם עם המפסידים, לשמוע מהם מה הוביל להצלחה הלא מבוטלת הזו במספר מוקדים עיקריים, ולנסות לשרטט את פניה החדשים של הפוליטיקה המגזרית. ואם מדברים על בשורה, המנצחת הגדולה בקרב המפלגות הלא-ממסדיות היא ללא ספק מפלגת 'דרך' בבית שמש.
בדרך בית שמש
"כולם מבינים שיש ציבור חרדי גדל והולך שאין לו בית פוליטי, משום שהוא לא מיוצג ע"י המפלגות הקיימות", מסביר אלכס לאער, מייסד ומנהל קהילת 'בית השם' ברמה ד׳ בבית שמש. "זה ציבור שאנחנו לא יכולים לקרוא לו בהכרח הציבור העובד, כי יש איתנו גם הרבה אנשים שיושבים ולומדים ולא מוצאים ייצוג במפלגות האם החרדיות. אם אני צריך להגדיר את המצביעים של 'דרך' ולהכניס אותם תחת מטרייה אחת, אלה אנשים עם אוריינטציה אינדיבידואלית וזהות ישראלית. לאו דווקא מודרנים ועובדים, אבל ישראלים. זה המכנה המשותף. הזהות החרדית שלהם היא עמוקה מאוד והחלטית, זה לא ליד ולא כמעט, הם חרדים באופן מובהק – אבל לא רואים סתירה בין החרדיות לבין אינדיבידואליות וישראליות. בגדול, אי אפשר להגיד שכל המצביעים שלנו הם אנשים מודרנים. זו לא הנקודה. בקרב חברי הממ"ח למשל, רוב חברי הרשימה נחשבים שמרנים למדי.
מבחינה פוליטית, הנקודה היא שאנחנו לא שייכים לאף אחד ולא נכנסים למחלוקות הבין־גושיות של המפלגות החרדיות. אנחנו גם לא עוסקים בשאלות של אידיאולוגיה, אלא בפרקטיקה. אני לא אומר לאף אחד איך לחשוב או לאן לשלוח את הילדים שלו, אני שואל אותו מה הוא רוצה ומה הוא צריך, ומנסה לקדם לו את זה. אם אתה צריך ממ"ח אתה תקבל, גם אם אני לא חושב אישית שזה מה שטוב. הרשימה הזו נושאת את הדגל של איכות החיים, היא לא שואלת אנשים כמה חשובה להם תורה".
מה בין 'דגל' לבין 'דרך'?
"ב-90% מהנושאים אין בינינו לבין 'דגל' או מפלגות אחרות מחלוקות, מה ששונה לחלוטין זה סדר העדיפויות שלנו. אם במפלגה אחרת תעסוקה נמצאת בתחתית, אצלנו היא מקום ראשון. אם איכות חיים היא אחד העיסוקים האחרונים, אצלנו היא מקום ראשון. זה לא שלא נקדם ישיבות וכוללים, אנחנו לגמרי חלק מהקהילה החרדית, אבל אלה הדגשים שלנו בתוך ועד הבית הזה, והציבור אמר כן. יש בינינו דברים שדומים לגמרי לרשימות חרדיות ודומים לגמרי לרשימות לא חרדיות, ואסביר. בקהילה אנחנו אותם אנשים ששייכים לקהילה החרדית, מתפללים באותו בית כנסת. זה אבא ובן, זה משפחה, אלה אותם אנשים שמרכיבים אותנו מבחינת אידיאלים ביום יום. מה ששונה זו התפיסה את הפוליטיקה. איך אנשים רואים את האחריות שלהם לגבי חברה אזרחית. וכאן אנחנו שונים בתכלית ממפלגות חרדיות, באכפתיות. מבחינתנו אפשר להיות חרדי ב-100% וגם לראות את טובת הכלל ולא רק את האינטרסים המגזריים. אצלנו לא משנה עדה או קהילה, משום שבוועד הבית לא שואלים אותך מי אתה. אתה תקבל את אותם שירותים כמו כולם, לא משום שאתה כזה או אחר".
אפשר לומר שאתם מערערים על כוחה של החרדיות הממסדית?
"אנחנו לא באים לשנות סדרי עולם. אין לנו אג'נדה למוטט את שלטון החרדיות וכל מיני מילים גבוהות של רפורמיסטים. אנחנו מדברים על צרכים ועל הדרך להגשים אותם. למפלגות החרדיות אין קשב והן לא יכולות לטפל במגוון נושאים אזרחיים ולכן אנחנו פה. נניח תעסוקה – גם אם רב ליטאי סטנדרטי רוצה שהאברכים שלו ילמדו – אין להם נציגים שדואגים לתעסוקה לנשים שלהם. מבחינתנו זה דגל שאנחנו מרימים. הקצאת משאבים וכיפופי ידיים היכן שצריך כדי לתת משקל גדול לנושא התעסוקה. עיריות הרי יכולות אם הן רוצות, לשלטון המקומי יש המון כוח בנושא. כנ"ל באיכות חיים – 25 שנה רמת בית שמש קיימת עם עשרות אלפי חרדים ואין חדר כושר נפרד אחד. זה הזוי. ואם התירוץ הרגיל הוא ש'זה לא עסק של העירייה', אנחנו בתפיסה שאומרת שאם 25 שנה זה לא קרה – צריך לדחוף משהו. יש עניין שצריך לפתור. נושא נוסף הוא הקהילות. 12% מתושבי בית שמש משייכים את עצמם לקהילת דוברי האנגלית. זו העיר השנייה בגודלה מבחינת היקף עלייה. הקהל הזה לא מיוצג, אפילו אתר האינטרנט של העירייה לא מונגש לו. בפועל אין אינטגרציה אמיתית, ויש אנשים שנמצאים בארץ 20 שנה ולא טרחו ללמוד עברית כי אין להם צורך. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל בסוף אין להם שירותים מונגשים, אין להם למי לפנות".
יש כבר שאיפות לפוליטיקה ארצית?
"לכל אחד מאיתנו יש מחשבות בנושא. אלה אותן מחשבות שהביאו אותנו להקים מפלגה במישור המקומי. זה מושך גם לארצי כי יש שם המון בעיות שלא מטופלות. אגב, בכנסת הבאה בסבירות גבוהה ייכנס ח"כ חרדי או חרדית במסגרת רשימה לא חרדית. השאלה היא מי יעשה את זה, האם אנחנו או אחרים. השאלה היא לא האם זה יקרה, אלא באיזה אופן ומי ייקח את המושכות. נכון לעכשיו, 'דרך' עוסקת להבנתי בבית שמש בלבד. יש לנו הרבה עבודה פה נראה מה יוליד העתיד".
מרענן ברעננה
בשנים האחרונות תנועה ערה של חרדים מפליגה רעננה. בירושלים אפילו התארגנה חבורת בוגרות סמינר שעברה לשם כקבוצה יחד עם המשפחות הצעירות שהקימו. ברעננה של היום יש די משפחות חרדיות המאכלסות מוסדות חינוך חרדיים, כדי שהלן מזוז, אישה חרדית, תרצה להשתלב במועצה, לתת את הטון ולדרוש את הצרכים. כך מבלי משים, הפכה הלן לאבן דרך היסטורית.
חברת מועצה חרדית ראשונה בישראל?
"כך התברר אחרי שנבחרתי. כשהתמודדתי לא ידעתי שמעולם לפניי לא הייתה חרדית במועצה. יחד איתי התמודדו 14 נשים חרדיות בבחירות האחרונות ברחבי הארץ – נתון מדהים בעיני – ולצערי רק אני נכנסתי. הייתי שמחה לראות עוד. זה מצד אחד מאוד משמח ומעודד אותי. אבל לא רצתי רק בגלל שאני אישה. רצתי למועצה כי אני כבר המון שנים בעשייה הציבורית, ובפועל לא הרבה משתנה חוץ מהטייטל של נבחרת ציבור.
אני צירה בקונגרס הציוני העולמי, עוסקת המון בהסברה ומאחוריי לא מעט נסיעות עבודה מול קהילות יהודיות בעולם. דווקא התחום המוניציפלי יחסית חדש לי. לא ממש תכננתי וחלמתי להיכנס אליו. כשהחלה מערכת הבחירות פנו אליי מאחת הסיעות הדתיות בעיר והציעו לי להצטרף. החלטתי להצטרף מתוך דאגה לדברים שקורים פה אצלנו בעיר ומתוך הרצון לסייע גם לקהילות החרדיות המתפתחות כאן. אני מקווה שתהיה לי האפשרות להשפיע לטובה".
מה תעשי בעירייה?
"אני באה לייצג את הציבור שבחר אותי. המנדט שקיבלתי הוא מהציבור הדתי והחרדי בעיר, ויש הרבה מה לעשות עבורם בכל הקשור לשוויון זכויות וחינוך, ובנוגע לפעילות שהעירייה מספקת לציבור הדתי והחרדי בעיר. שיפור המקוואות, העשרה ותרבות, חוגים לילדים לציבור התורני וכדומה. תפקידי לסייע קודם כל לציבור שבחר אותי שזה דתיים וגם חרדים".
את רואה עניין וצורך דווקא בייצוג של אישה?
"אנחנו מכירות את הצרכים ויכולות לבוא ולהקשיב. הציבור הנשי שלנו זקוק לזה, במיוחד במוניציפלי. אני לא מדברת איתך על כנסת וחקיקה אלא על דברים של יום יום. לרדת לרחוב ולראות את המצב, לטפל בגינה שכונתית כי היא לא מספיק מטופחת או נקייה, לדאוג לחוגים לילדים או לחזות העיר – כל מה שמעסיק אישה ואמא. אני רואה מפגע שעלול להזיק לילד הרבה לפני שמישהו אחר ישים לב אליו. נשים גם מבינות אחת את השנייה יותר והן מרגישות יותר בנוח לשתף אחת את השנייה בבעיות שנוגעות אליהן ברמה האישית. יש כאן צורך בלתי ניתן להכחשה.
מה שכן, אני לא רואה את עצמי רק כאישה, אלא כאישה עם יכולות לא פחות טובות מהרבה גברים שנמצאים במוקדי הכוח. מה שהצלחתי לעשות כבן אדם, עוד לפני היותי נבחרת ציבור, אלה דברים שלפעמים אנשים שיושבים על כיסא בכנסת לא מצליחים לקדם. אז אם יש לי את היכולת לעזור – למה שהעובדה שאני אישה תגביל אותי? זה כל כך חבל. לא נבחרתי כי אני אישה, אלא בגלל האישה שאני, ואלה יכולות שאני שמחה לעזור איתן.
מעסיקה אותך "דעת תורה" בהקשר הזה?
"כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים". הציבור מחולק, יש 70 פנים לתורה ויש רבנים שחושבים שונה. אישית קיבלתי היתר מרבנים ואף אדמו"רים שנתנו לי ברכת הדרך. הדעות חלוקות וזה בסדר. לכל אחד הדעה שלו. זה עם ישראל. ובשביל זה התמודדתי במקום אחר, בו דעת התורה התירה לי.
"אני מעדיפה להסתכל על הכל באור חיובי. להבין שיש פה תהליך חשוב שכל חברה עוברת, הנושא של קבלת נשים אינו ייחודי רק לחברה החרדית. גם בחברה הכללית והאוניברסלית נשים קיבלו זכות הצבעה רק במאה האחרונה. החברות עברו תהליך של השוואת שכר והעצמה נשית. כלומר, זה לא תהליך שייחודי לנו ואני שמחה שהוא מתקיים וקורה בתוך החברה החרדית. אולי לאט, אולי לא כמו שמצפים, אבל זה קורה, וזה חשוב, ואני מאמינה שהוא יגיע גם לארצי. הייתה לנו הרי כבר חברת כנסת חרדית אחת. אני לגמרי מכוונת לשם ומעוניינת להגיע לשם. אמנם במצב הנוכחי עדיין ברור לי שזה לא יהיה במפלגה חרדית, אבל אני אייצג את הציבור החרדי מתוך מפלגה אחרת. אולי משהו בעתיד ישתנה, כרגע עדיין מרגישה שאנחנו רחוקים משם, לפחות על סמך מה שחוויתי כעת.
"אגב, לא רק במקרה שלנו זה הצליח, ויש סיבה לכך. זה אומר שהציבור החרדי נותן את המנדט לזה. יש לו כנראה איזשהו צורך שהוא לא מקבל עבורו מענה, וזה בסדר לחפש את זה במפלגות אחרות. זה חלק מהיופי בדמוקרטיה. אני לגמרי מעודדת את זה".
בלוק חוסם במועצה
גם בקריית יערים התחוללה השנה מהפכה שקטה. היא שקטה כי היא ייחודית מסוגה, כזו שפעלה בשיתוף פעולה עם רבנים ומפלגות קלאסיות, אבל בתוך כל זאת הביאה בשורה מעניינת המעידה גם היא על השינוי המתחולל בחברה החרדית, אפילו בערוציה השמרנים יותר. במערכת הבחירות האחרונה, המועצה הקטנה במעלה הדרך לירושלים נעמדה על רגליה האחוריות והציעה תחליף מרענן: מפלגת ש"ץ, שהיא בעצם תמהיל של ספרדים ואשכנזים, אברכים וחרדים עובדים, זכתה לרוב במועצה המקומית.
שאלנו את ישראל איפרגן, מקום 2 ברשימת ש"ץ, איזו בשורה הם הביאו ואיך נוסד החיבור הלא שגרתי בטלזסטון.
"לכולם היו תלונות על אופן ההתנהלות במועצה, וזה מה שחיבר את כל הקבוצות יחד ויצר את ההצלחה של הרשימה. היו תלונות כלליות והרבה אכזבה משיטת התקצוב שלא הייתה אחידה ולא שוויונית. גם כשקיבלו פה תקציבים, היו צריכים להפעיל כוחות, לשכנע, ולהרגיש כמו קבצן בפתח הדלת. זו הייתה ההרגשה. מה ששבר את גב הגמל היה עניין הבנייה שקידמה המועצה. גם כשהיינו חברים במועצה לא היינו חשופים לעניין הזה, הכל נעשה בקבוצות חשאיות קטנות. הביאו כאן מסה של בנייה שכל בר דעת שמסתכל מבין שהיא לא הגיונית, וזה יצר קונצנזוס בין כל הקהילות: מהצד האשכנזי ומהצד הספרדי, אנשים עובדים ואברכים. זה חיבר את כולם והוביל לראשונה לחיבור הייחודי הזה שלימד את כולנו, דרך המאבק נגד הבנייה, שאפשר לעבוד יחד. משם היוזמה נולדה. הבנו שיש כאן כוח מאוד חזק שהוביל להצלחה שקרתה בבחירות.
במועצה כאן לא הייתה דרך של עבודה משותפת. ובגלל שהבנו את מקומנו כשהיינו רק שני נציגים מול שבעה, לא ניסינו לפעול כל כך, ידענו שאין למה לצאת למאבק כי לא נגיע לשום מקום. זה מאוד תסכל אותנו. היינו מקבלים המון טלפונים וידענו שאין לנו כוח לעזור. היום נוכל לבקש יותר למען התושבים, וזה מעודד מאוד. יש כאן בלי סוף תלונות על חישובי הארנונה, על הביטחון ביישוב, כל מיני סיפורים שזה כבר בגדר הצקה לתושבים, לא עניינים של חוק כמו ארנונה, אלא דברים שבאמת תלויים בגישה של המינהל. וגם בחוק יש דברים שאפשר לעשות כשרוצים לעזור, רק שלא רצו".
מה תעשו אחרת?
"אנחנו מתכוונים לשנות המון דברים, בעיקר בנושאי חלוקת המשאבים והיחס לקהילות. הכל בייעוץ עם גדולי ישראל, גם של היישוב וגם מועצת חכמי התורה של ש"ס. יש לנו את הנציגים בממשלה ובכנסת: שר הדתות הרב מיכאל מלכיאלי שאחראי על קריית יערים וחבר הכנסת הרב יוסי טייב, איתם מתייעצים ומחליטים ביחד. שום דבר לא עושים על דעת עצמנו. אנחנו מרגישים מאוד מגובים. יש לנו גב תורני וגב פוליטי ללכת לכל המהלכים שרוצים לעשות. מאוד מקווים שהכל ילך פה בצורה יפה ובשיתוף פעולה נעים. אף אחד אצלנו לא מגיע עם תחושה של כוחי ועוצם ידי, הכל בהבנה. יש צוות מסודר של מו"מ שינהל את הכל".
אם אתם כל-כך ממסדיים, איפה החידוש?
"החידוש הוא שאנחנו הקול של התושב. בנאדם לא יכול לקום ולומר: אני הולך נגד הממסד ונגד הרבנים ופועל על דעת עצמי. זה פשוט לא יעבור. אנשים ביישוב כאן שומעים לדעת תורה. זה לא השינוי שהיה צריך פה. מה שהמפלגה שלנו נתנה זה שהיא שונה לגמרי במהותה ובכוונות שלה, זו לא מפלגה שלי ולא של מספר 1 כלשהו. כולם שווים, כולם קיבלו את המזל-טוב שווה בשווה, מסיבה פשוטה: זו לא הצלחה של בנאדם אחד. זו מפלגה שנולדה מלמטה, מתוך זעקה, מתוך תלונות שהיו לכולם, מתוך צורך אדיר בעשייה טובה. אצלנו אנשים יודעים שלא יקרה שצד אחד מקבל יותר והשני פחות. כולם יקבלו בשוויוניות ובהתאם למספר האנשים בקהילה. וזה מה שלא היה קודם. פעם רק מי שהיה מקושר וקרוב – קיבל. הגיע הזמן להפסיק עם השיטה הזו. אין לה מקום יותר".
ביטוי לזרמי עומק
מאיר הירשמן, פרשן פוליטי ועמית במכון החרדי למחקרי מדיניות, תופס את הצלחת היוזמות החדשות בצורה קצת שונה מהמתמודדים עצמם.
"יש טענה שעולה כבר הרבה שנים, לפיה החרדים החדשים, או כל כינוי אחר שניתן לחרדים ה'שונים', צוברים כוח פוליטי משמעותי על חשבון המפלגות החרדיות הקלאסיות. טענה נוספת רווחת גורסת כי כל הסיפור של החרדיות, או לפחות של הפוליטיקה החרדית, אלו כמה עסקנים והסיפור הוא בעצם לעקוף אותם.
"אני חולק על כך לגמרי, וחושב שהחרדיות היא סיפור הרבה יותר גדול של תפיסה אידיאולוגית שהציבור מאמין בה באופן עמוק, ומאמין שהכל מונהג על ידי גדולי התורה, גם אם פה ושם ניתן להצביע על פרט כזה או אחר שמתנהל על ידי עסקנים. בגדול, העסקנים הם הזרוע הביצועית של גדולי הדור והציבור, גם אם לא תמיד בצורה הכי מושלמת. הציות לגדולי הדור נובע אף הוא מאמונה עמוקה של הציבור בערכים אותם הרבנים מייצגים".
הירשמן מתייחס לשאלת ההצבעה בבחירות: "ברור שיש השפעה של הרבנים, וברור שאם גדולי ישראל כולם יגידו משהו מסוים הציבור יעשה כהוראתם, אבל הבסיס של החרדיות והציות לגדולי התורה, חזק יותר ועמוק יותר. החרדיות במובן הזה היא תופעה הרבה יותר מהותית מאשר טכנית, והבחירות הן הוכחה חזקה לטענה שלי – כי מאחורי הפרגוד אפשר לעשות מה שרוצים, ועדיין הרוב המוחלט של החרדים מצביע למפלגות החרדיות, כי גדולי הדור אומרים להם לעשות משהו שהם באמת מאמינים בו ומזדהים אתו, באמת חשים את הצורך בו.
"מדברים כל הזמן על זה שמצביעים בגלל 'ועשית ככל אשר יורוך', אבל אם החרדים עצמם לא היו מאוד רוצים להצביע למפלגה חרדית זה היה עובד הרבה פחות. הציבור אינו שומע לרבנים רק בכפייה וכמצווה ללא טעם, אלא כי הוא מזדהה מאוד הן עם העקרונות האידיאולוגיים והן עם הרעיונות המעשיים שבאים לידי ביטוי בהצבעה למפלגות החרדיות, המייצגות בגדול את הרצון החרדי הקולקטיבי".
אז למה בכל זאת הצליחו יוזמות אאוטסיידריות?
"כי יש קבוצה מסוימת שבחרה בחרדיות שונה במקצת, או בהרבה. בבית שמש זה מאוד בולט וזו הסיבה העיקרית להצלחה של 'דרך' שם. זה ציבור שלא רק בהצבעה בקלפי עושה משהו אחר מהמיינסטרים. הרבה מהם אלה אנשים שפשוט לקחו כיוון אחר. לא רק שינוי בהצבעה, אלא אנשים שנמצאים בדרך חיים אחרת מהמיינסטרים החרדי, והקלפי אצלם הוא ביטוי אחד מני רבים.
"הציבור החרדי מתרחב וגדל, ויש בתוכו יותר ויותר סגנונות, ואנשים שבוחרים בדרך חיים אחרת קצת. אני מדבר כרגע לא ממקום של שיפוט אם זה לחיוב או לשלילה, אלא מנקודת מבט פרשנית. זו תופעה רחבה יותר. וזה סיפור ההצלחה שם, זה מה שבא לידי ביטוי בקלפיות. אלה לא אנשי מיינסטרים לכל דבר ועניין שהחליטו רק במוניציפלי לעשות אחרת. אלה אנשים שהמוניציפלי מבטא את שינוי הסגנון שלהם.
"ההוכחה היא בירושלים ובעוד מקומות שלא הצליחו. כי שם הם לא מספיק, מספרית. הסוג הזה של האנשים שהולך צעד קדימה ורואה בעצמו איזושהי נפרדות, וממסד את העניין הזה, הוא יותר קטן יחסית בירושלים ובמקומות נוספים".
דרך ירושלמית
גם בפתח תקווה החרדיות הממסדית לא חווה את תור הזהב שלה, ומפלגות האם בעיר לא מהוות כוח משמעותי. הקהילה החרדית האשכנזית אינה גדולה במיוחד, אך היא מונה כ-6,000 קולות ליהדות התורה, שבאופן טבעי אמורים היו להצביע יחד ולהכניס למועצת העיר שני מנדטים לפחות.
דא עקא, גם הפוליטיקה הפתח-תקוואית החרדית לא הלכה הפעם בתלם, כאשר בשל מחלוקת פנימית בקרב הליטאים, חלקים משמעותיים מהחרדים בעיר לא הצביעו ליהדות התורה. המשמעות במונחים פנים חרדיים היא אדירה. חלקם הצביעו ש"ס וחלק למפלגתו של גרינברג עצמו. התוצאה: נציג אחד בלבד ליהדות התורה.
בירושלים, העיר שבעיקרון חוברה לה יחדיו, הסיטואציה הפוליטית יחסית שסועה ומפולגת. ימין ושמאל, דתיים מול חילוניים, יהודים וערבים וגם חרדים מול חרדים עובדים, או איך שתרצו לכנותם. מאחר שמפלגת ׳דרך׳ הירושלמית כשלה בהבאת קולותיהם של החרדים העובדים, קשה להעריך את מספרם בין התושבים. אולם נראה שדי להעיף מבט קצר על רשימת מוסדות הממ"ח והישיבות התיכוניות הנפתחים בזה אחר זה – זאת למרות, יש לציין, תחיבת מקלות בגלגליהם על ידי הנציגות החרדית בעירייה וגרירת רגליים של ראש העיר המוגבל בחיבוק הדוב של הקואליציה – כדי להבין שיש ירושלמים רבים שאינם מיוצגים על ידי חברי המועצה החרדים.
נתונים אלה מעלים תמיהה לגבי כשלונה של ׳דרך׳ בעיר, אותה תנועה שפרחה בבית שמש. שאלנו על כך את חבר מועצת העיר היוצאת ויו"ר הרשימה, אבישי כהן.
"ההתמודדות המשותפת שלי ושל מלכה גרינבלט כסיעה חרדית ממלכתית לציבור החרדים העובדים, למועצת העיר ירושלים, הביאה לפחות להישג גדול אחד: זו הפעם הראשונה שנשים חרדיות מתמודדות עד הסוף בירושלים. והרעיון, שבעיניי הוא הצודק והראוי ביותר, קיבל אהדה ציבורית. באמצעות קמפיין שבישר על אחדות, שילוב וממלכתיות, ראינו תגובה מנשות דגל התורה אפילו בבני ברק, ומסרים דומים בכל המפלגות החרדיות בצורה כזו או אחרת. עוררנו שיח ער בנושאים אלה בחברה החרדית. זה, בעיניי, אפקט של הצלחה בתחילת דרכו".
אבל בתוצאה האלקטורלית לא קיבלתם מנדט, לעומת מפלגה בשם זהה שהתמודדה בבית שמש
"גאווה גדולה על ההישג של דרך בבית שמש! אבל במדד הכוח האלקטורלי אין השוואה. פחות משליש מנדט בירושלים שווה ערך למנדט בבית שמש. בנוסף, המאבק סביב זהות ראש העיר בבית שמש סחף את הערנות והשותפות הפעילה של המצביעים. הבחירות הקודמות בירושלים היו סוערות, אבל הפעם הן היו שלוות. מול משה ליאון לא התמודד אף אחד, דבר שהתבטא באחוז הצבעה נמוך בכללי וגם בחברה שלנו, נתון שהשפיע על התוצאות".
אז מבחינתך עשיתם הכל נכון? יכול להיות שהחיבור עם מלכה דווקא הזיק לכם? אולי לדבר על חרדים עובדים לא בהכרח צריך לבוא ביחד עם הבשורה הפמיניסטית?
"אני סבור שבסופו של יום אפשר למצוא המון תירוצים למה לא לתמוך ברשימה חרדית שפונה לציבור החרדי העובד, כמו הצבת אישה במקום ריאלי ובשותפות מלאה – אבל זו אחת מאבני היסוד שלנו ולא נזוז ממנה. אפשר לקבל הוכחה בנושא דווקא מהמִנהלים הקהילתיים בירושלים. לפני כשנתיים התקיימו בחירות במנהלים ונבחרו נשים חרדיות במספר שכונות כנבחרות ציבור, בהצבעה ע"י התושבים החרדים [!] אותן נבחרות מייצגות את התושבים נאמנה, לעילא ולעילא, בנושאים המוניציפליים, מה שמבשר לנו את כוח שילובן הראוי והחשוב בקבלת ההחלטות".
מה הלאה?
"אנחנו בתחילת הדרך ולדעתי בעיצומה של מהפכה. גם אם לא נכנסנו, אנחנו לא מתייאשים ולא עוצרים. היוזמות שלנו לא ייעצרו, נמשיך לשרת את התושבים בהתנדבות כפי שעשינו עד היום בגאווה ובאהבה גדולה, בדבקות במטרה ובהמשך ליעדים שקבענו. הציבור צריך אותנו".
*
אם במישור הארצי המפלגות הוותיקות שומרות על אחיזתן המוחלטת, נראה שבזירה המוניציפלית דברים מתחילים להתערער. הציבור השמרני לא מאבד מכוחו כל כך מהר, והמעורבות של גדולי התורה תמשיך להזרים קולות למפלגות האם. אבל השטח התחיל לדבר, והוא משמיע קול חשוב. על פי תוצאות מערכת הבחירות האחרונה, נראה כי בזו הבאה בעוד חמש שנים כוחן של התנועות החרדיות האלטרנטיביות יוסיף לעלות, ויוביל להישג משמעותי יותר גם בערים נוספות.
על פניו, אפשר להעריך בזהירות הנדרשת כי בעוד עשור מהיום, נציגה חרדית תהיה עניין של מה בכך בכל מועצה ובכל רשות מקומית. על הכנסת נדבר בפעם אחרת.
איור שער: יוני גודמן. מתוך שער גיליון מספר 1 של מגזין המקום
