חייב איניש לשיתופי

התחפושות, המסכות ועדלאידע - יצאנו לבדוק מה מתחבא מאחורי הפילטרים המזוייפים בחיי היומיום שלנו: סטטוסים מלאי שמחה, סטורי'ז של משפחות מושלמות ותפנוקים שיש רק בסרטים, ובסטטוסים. איך זה משפיע עלינו? אם אהבתם את הכתבה, אל תשכחו לעשות לייק ולשתף

אולי יעניין אותך גם

הרשתות החברתיות הן כבר חלק מחיינו. רבים מאיתנו כבר לא גוללים את פיד הפייסבוק מתחת לכרית בישיבה, אלא מדברים עליו בריש גלי בעבודה, עם החבר שפגשנו באושר־עד ואפילו עם החברותא בסיום השיעור באחוות תורה. בגוונים השמרניים יותר של הציבור, גם אם פייסבוק ואינסטגרם הם עדיין מקום רק לפרופיל בעילום שם, משגשגת רשת חברתית חרדית ייחודית בעולם הסטטוסים של וואטסאפ.

לרשתות החברתיות ולשימוש בהן יש השלכות רבות, והוקדשו לו מילים רבות. לרגל חודש אדר, נרצה לדבר על אחד ההיבטים שמשום מה נוח לשכוח: המסכה שאנחנו עוטים על עצמנו כשאנחנו יוצאים לדבר עם חברינו הווירטואליים ברשתות החברתיות – והתחושות שלנו מול המסכות השקופות שעוטים גם הם.

עולם המחקר של הרשתות החברתיות טבע זה מכבר את המושג 'קנאת פייסבוק'. אחרי הכל, רובנו מתייחסים לרשתות החברתיות כמו אל חלון הראווה שלנו. הכל שם זוהר, חדש, שמח. באינסטגרם, באופן מובהק וברור מאד, תצוגת הפילטרים המרשימה נועדה לקחת את הרגעים הפחות יפים, כאלה שלא היו נכנסים לחלון הראווה כמו שהם, ולטשטש אותם, לייפות אותם, לביים אותם. ולא פעם, כשאנחנו טובעים בפיד מלא זוהר ונצנצים, רגשות הקנאה והדכדוך לא מאחרים לבוא. 

הידיעה הברורה שהסטורי והסטטוס מציגים מידע חלקי בלבד, היא הצעד הראשון בדרך להחלמה מקנאת הפייסבוק. טובי טננבוים, בת 41 ואם לשבעה, צורכת תוכן על בסיס יומי…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?