חרדיות מודרנית – לא מקשה אחת

החרדיות המודרנית זוכה לעיסוק מחקרי רב. בשנים האחרונות החלו החוקרים להבחין בין שני סוגים של חרדים מודרנים. תמצית מאמר אקדמי שסוקר את הניתוח המחקרי של החלוקה הפנימית הזו, ומציע מסקנות מעשיות שנובעות ממנה

אולי יעניין אותך גם

מאת: תהילה גאדו | סוציולוגית, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה

בעקבות תהליכי שינוי שחלו לאורך השנים בקהילה החרדית בישראל, התהווה בה זרם של חרדיות מודרנית השונה מהחרדיות הקלאסית. במאמר זה אציע את הבעייתיות בהצגתה של החרדיות המודרנית כמקשה אחת, ואטען כי היא מפוצלת לשני זרמים מרכזיים: זרם אחד מבקש לקיים אורח חיים מודרני פרקטי, במטרה לשפר את רמת החיים; הזרם השני הוא אידאולוגי, והוא עושה שימוש בכלים מודרניים למטרות אינטלקטואליות ודתיות. במאמר אבליט את השוני בין שני זרמיה של החרדיות המודרנית. עיקר הדברים נועדו על מנת לעורר למחשבה ולשיח של זהויות. ברור לי שניתן להציע חלוקות אחרות וניתן גם לערער על החלוקה שהצעתי. כך או כך אשיג את מטרתי המרכזית – לעורר למחשבה אודות זהותו של האדם החרדי שלא משתייך לחרדיות הקלאסית, על כלל רבדיה.

הקהילה החרדית, התהוות והתגוונות

התהוותה של הקהילה החרדית היא תוצר של המודרנה והמפגש עימה. הקהילה התפתחה על רקע עימות גובר והולך עם תהליכי המודרניזציה והחילון וכתגובה להם במערב אירופה ובמרכזה במאה השמונה-עשרה, אשר הובילו לערעור הוויית החיים היהודית המסורתית ולהתפוררות קהילות יהודיות. כקהילה שעצם הווייתה הוא התנגדות למודרנה, נמצאת הקהילה החרדית בקונפליקט מתמיד עימה. ואכן, מאז היווסדה באירופה ועד ימינו בישראל, מתנהלת הקהילה החרדית כ'תרבות מובלעת' מתבדלת. 

עם זאת, בעשרים השנים האחרונות…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?