כמעט בכל בוקר בתקופה האחרונה יוצא יותם זמרי ועושה את כל הדרך מביתו ברמת גן החילונית הבורגנית דרך בני ברק החרדית ועד לרמת החייל בתל אביב, בואכה בנייני אולפני קשת ורשת ומשרדי הפרסום המעצבים לנו את התודעה, עד שהוא מגיע לאולפני "גלי ישראל" להגשת תוכנית הבוקר שהוא חולק עם נעם פתחי. זמרי, בעל תוכנית רדיו כאמור, משדר גם ברדיו דרום, כותב טור במקור ראשון, ואושיית רשת ימנית בולטת, אבל את ההכרה וההצלחה הגדולה שלו הוא חייב לתוכנית הפטריוטים בערוץ 14. משם גם מכירים אותו במגזר החרדי, משם המבטים האוהדים בדרך שהוא עושה כל יום בבני ברק, ומשם הודעות הוואטסאפ המחבקות ולעיתים כועסות. ובעיקר הודעות הוואטסאפ הרבות שהוא מקבל מצעירים חרדים המבקשים לחזק/לחלוק להתווכח על דבריו שנאמרו בתוכנית.
"אני מודע לזה שהפטריוטים היא תוכנית אהודה בקרב המגזר החרדי. אני גם אוהב את זה, שמח מזה ואני מקווה שזה יביא למהלכים טובים. אני לא חושב שהפטריוטים צריכים להיות איזשהו מורה דרך של החברה החרדית, אבל חשוב לי שאנשים שלא גדלו בחברה הכללית, ילמדו על הציבור בישראל מהפטריוטים, ולא מאולפן שישי ולא מהמהדורות בערוצים הוותיקים. הפטריוטים מייצגים בעיניי את החברה הכללית בישראל הרבה יותר ממקומות אחרים שטוענים שהם מייצגים".
איך מתקיימת היום ההכרות שלך עם הציבור החרדי?
"יש לי חבר חרדי שאני לומד איתו, אבל באופן כללי הרבה דרך הוואטסאפים, ודרך זה שאני מתכתב עם אנשים ופוגש אותם בהרבה מקומות, אז אני פוגש גם את החברה החרדית. הרשתות פתחו בפניי את ההכרות עם אנשים שונים, ובהם גם אנשים מהמגזר החרדי. והפטריוטים בגלל שהיא כזאת מעוררת אמוציות, בעיקר אהדה, אבל גם של חוסר אהדה, אנשים מרגישים בנוח להגיב עליה כאילו הם חלק מהאירוע. הם לא מבקרים אותך כמו מישהו שעלה ונתן הופעה, אלא הם חלק מהאירוע ואם אתה אמרת משהו לא נכון, אז אני אקבל הודעות מאלף חרדים על "איך אמרת את זה על החרדים", ואם אמרת משהו נכון אז הרבה פעמים יחזקו אותך ויכתבו לך "כל הכבוד", החרדים הם חלק מהאירוע, ובכלל בצילומים של הפטריוטים יש קהל חרדי שיושב באופן קבוע מאחורי המצלמות, כי הם לא רוצים שיראו אותם. אני פוגש שם חרדים מכל הסוגים".
וישנם הטלפונים שמגיעים בשעות המאוחרות, רגע אחרי שנגמר סדר ערב בישיבות. "הפטריוטים משודרת בקווי הנייעס, כך שבחורי ישיבות מקשיבים לזה בזמנם הפנוי, ואז ב-11 בלילה, שזו שעה לגיטימית לטלפונים רק במגזר החרדי, הם מתקשרים אליי ומציגים את עצמם ובאיזו ישיבה הם לומדים. זה מאוד מרגש אותי שאנשים שיושבים ולומדים גמרא מתקשרים אלי בלילה ואומרים שהם אוהבים אותי ואת התוכנית. מה שזה עשה אצל החרדים זה באמת קירב אותם, במיוחד בעידן שבו זה נהיה ספורט לאומי לחבוט בחרדים. גם בפטריוטים יש ביקורת על החברה החרדית, אבל זה לא מתוך שנאה, ובגלל זה מתקבל בצורה הרבה יותר עניינית. זה לא כמו מישהו שלא יכול לראות אותם באוטובוס ויעבור כסא. זה לא הסיפור. אני מרגיש שגם אם יש ריבים זה בתוך המשפחה ככה אני מרגיש עם החרדים, אז אפשר לפתור אותם בצורה מכובדת ובדיאלוג".
איך אתה מגדיר את עצמך על הסקאלה המסורתית-דתית?
"אני מגדיר את עצמי לא חילוני מספיק בשביל לחזור בתשובה. לפני כמה שנים ישבתי אצל חבר שהיה קופירייטר כמוני, ואנחנו שותים ומבלים, רואים כדורגל, פתאום דפקו לנו בדלת שני בחורים חרדים. הוצאתי כסף לתת להם צדקה, והם אמרו לי "לא, אנחנו עושים שיעורי תורה לחילונים", ובאמת הקמנו שיעור במשך שבע שנים של פרשת שבוע, אנשים הצטרפו, הקשיבו, התווכחו. היו שיעורים סוערים ומריבות", בעקבות השיעור הזה זמרי גם התחיל ללמוד גמרא בחברותא. "אל תהפכו אותי עכשיו לאיזה תלמיד חכם", הוא אומר בחיוך. "מה שאני אוהב בגמרא זה את הדברים הקטנים, לפעמים דברים שנראים חסרי משמעות, שמתנהל עליהם ויכוח בגמרא. ויכוחים של דפים על גבי דפים, ואתה מסתכל על זה ואומר "למה זה בכלל משמעותי?", אבל כשיש ויכוח כזה גדול על משהו שאתה עוד לא מבין בכלל למה הוא משמעותי, זה מגניב בעיניי. אני אוהב את הוויכוחים וההתנצחויות האלו. זה כמו הפטריוטים של הגאונים, אבל אני לא אומר את זה בזלזול, אלא ההפך. מה שאני אוהב עוד ביהדות זה שהחטאים של הגדולים שלה רשומים. אם דוד המלך עשה משהו, זה כתוב. בניגוד לשאר הדתות שאוהבות להעלים את הדברים שהם רעים אצל הגדולים שלה. אז זה מה שאני אוהב גם בגמרא. היא מנציחה את הוויכוחים. הרי אפשר היה לכתוב בקצרה מה נכון וזהו, אבל לא, יש כאן עוד דעה שיכולה להיות הגיונית, ומנציחים גם אותה. גם היא זכותה להישמע ולהיכתב. היהדות לא מפחדת ממאחורי הקלעים שלה, וזה מה שאני אוהב בגמרא".
ובפרקטיקה, יש לך חיבור ליהדות?
"ברור שיש, והוא הולך ומתחזק. אני לא מצליח להבין אדם שגר פה ואומר שאין לו שום חיבור ליהדות, אלא אם הוא קורח. בסוף אין משמעות לקיום פה במדינת ישראל, כל מה שהיא מביאה איתה, בלי חיבור, כלשהו, ניצוץ קטן, ליהדות".
"יש לך דרך להשמיע את קולך"
זמרי, 43, נשוי לד"ר שירן, חוקרת מדעי המוח. הוא לא איש התקשורת הראשון במשפחה, סבו, שמואל זמרי היה איש פלמ"ח ומפא"י, ממקימי מושב היוגב בעמק יזרעאל. מייסד ומנהל המקומון הראשון בישראל "ידיעון עפולה והעמקים". אביו אחאב היה בנקאי, איש מצחיק שאהב לחרוז ברכות, ואמו שרי עבדה בתחום הביטוח. יותם היה תמיד איש של הומור, פאנצ'ים ופוליטיקה.
מה זה בשבילך היה לגדול בעפולה?
"זה כמו דג שגדל באקווריום, אתה לא מכיר יותר מדי דברים אחרים. זו הייתה עיר כיפית, מסביב יש קיבוצים ומושבים, אז כילד אתה גדל בסביבה שמשלבת את שתי התרבויות האלו, והיו לי חברים מפה ומשם. בכלל, תמיד היו לי חברים מסוגים שונים בחיים, מה שנקרא שמעתי גם רוק כבד וגם עופר לוי ברכב. מאוד אהבתי את עפולה, אבל היה לי ברור שאני לא אשאר שם. גם כי באיזשהו שלב אתה מתחיל להידלק על השם הגדול הזה, "תל אביב", שזה רחוק, ואתה רוצה להגיע לשם, וגם כי באיזשהו שלב הבנתי שאני רוצה לעבוד בפרסום, והבנתי שעפולה זה לא האירוע". בצבא שירת כטכנאי בחיל האוויר, שם גם הכיר את אשתו שירן. בטיול שאחרי הצבא פגש ישראלי אחר שסיפר לו שהוא קופירייטר, והבין שמצא מקצוע שבו למשחקי המילים והשנינות שהוא כל כך אוהב, יש מקום וערך. כשחזר הוא עבר למרכז והחל לעבוד בתחום. השינוי המשמעותי בחייו קרה עם היכנסן של הרשתות החברתיות לחיינו. "זה כבר סיפור של לפחות 17 שנה אחורה", הוא משחזר. "ובעצם זה הולך אצלי הרבה אחורה, לעפולה, לתקופה שמי ששולט במה שקורה זו התקשורת הממוסדת, המיינסטרימית, הטלוויזיה, העיתון, אנשים שיש להם מיקרופון, ופתאום יש פייסבוק וכל אחד יכול להתבטא ולהביא את דעתו. אז התחלתי לכתוב, ופתאום, וואהו, 27 אנשים עשו לי לייק. 27 אנשים התחברו למה שכתבתי, ופתאום יש לך 130 לייקים וזה הולך ונבנה וצובר תאוצה ואתה מבין שגם אם אתה לא כותב בעיתון או משדר בטלוויזיה יש לך דרך להשמיע את קולך באוזני רבים".
הוא פרסם סטטוסים מצחיקים על חייו האישיים, סטטוסים פוליטיים, אבל הסטטוסים המשמעותיים ביותר בעיניו הם אלו שנוגעים לביקורת התקשורת. אחד הסטטוסים המשמעותיים שפרסם היה בעקבות יום שידורים שהוקדש לכתובת תג מחיר שרוססו ביישוב ערבי. הוא כתב סטטוס כואב וציני על כל אותם מקומות בהם אירעו פיגועים בידי מרצחים ערבים, ושם לא נפתח יום שידור מיוחד. הסטטוס זכה לשיתופים רבים וזמרי זכה לפרסום משמעותי והוסיף עוד ועוד עוקבים. "ביקורת על התקשורת זה הדבר הכי חשוב בעיני. וגם היום, כשאני בעצמי חלק מהתקשורת אני מקדיש חלק ניכר מהעשייה שלי לדבר הזה, כי התקשורת בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים במדינת ישראל, והרבה שנים היא הייתה מונופול שצריך לפרק אותו, ולכן בכל פעם שאני משמיע ביקורת על התקשורת באיזו תוכנית שאני משתתף ומישהו אומר לי "אנחנו לא נעשה עכשיו 'תיק תקשורת'…", אני אומר לו שאנחנו דווקא כן נעשה. אני רוצה להתעסק רק בתקשורת. זה מה שמעניין אותי. כמו שיש פרשנים צבאיים, או פרשנים כלכליים, אז אני רוצה לדבר על איך מספרים לאזרח הישראלי מה קורה במדינת ישראל זה מה שמעניין אותי. ושם, ברשתות החברתיות, זה תפס כבר בהתחלה, התחלתי לעקוב אחרי התקשורת הישראלית ולבקר אותה וזה נהיה האירוע".
"אני רוצה את החרדים איתי"
במה שינה ה-7.10 את היחס שלך לנושא גיוס החרדים?
"זה נע בשני מישורים, הראשון, אני מודה שלצערי הערך של לימוד תורה לא הושרש בי מספיק בחיים שלי כדי שאני אבין ואני אדע עד כמה הציבור החרדי רואה את זה כחלק משמעותי לביטחון ישראל ולביטחון החיים שלנו. לפני השבעה באוקטובר חשבתי שלא רוצים את המגזר החרדי בצה"ל, ואני אגיד שאכן לא רצו אותם. כל מי שיגיד לך שלפני השבעה באוקטובר רצו חרדים בצבא, משקר. לא רק שלא רצו חרדים, גם בחצי קריצה שידרו להם את זה – יהיה בסדר, אל תדאגו, נסדר לכם פטור'. אגב הסיבה שלא רצו את החרדים בצה"ל זה כי ראו שם את מה שהציונות הדתית הביאה לצה"ל, וזה הפריע להם. מין אמירה של "באמת מה שחסר לנו זה גם אתם עם השטריימלים שלכם תבואו לנו עם השירת־נשים שלכם והטנק המשותף והצדקת הדרך הזו".
"אחרי השבעה באוקטובר זה בעיניי מתחלק. כי מצד אחד אני חושב שכן צריך חרדים בצבא, אגב, בעיניי צריך חרדים דווקא לא בגלל שחסר לוחמים אלא כי צריך אנשים שמבינים מה זה להלחם על ארץ ישראל וכמה זה חשוב".
ובציבור החרדי יש את החיבור הזה? אני ממש לא בטוחה. הם לא גדלו על האתוס הזה.
"נכון הם לא גדלו ככה, ובגלל זה כשאנשים אומרים "יכולנו לגייס חרדים בתחילת המלחמה והם כבר היו לוחמים", אז זה לא נכון. כי אי אפשר להאיץ חינוך, אתה יכול להאיץ הרבה דברים אחרים, אבל להאיץ תרבות וחינוך אתה לא יכול. ויחד עם זאת כן, אני חושב שבסוף, בעיניי אין תורה בלי ארץ ישראל. ואין תורה בלי שאכפת לי על כל יהודי מעם ישראל, ואם אכפת לי על כל יהודי שמתבולל, ואכפת לי מכל חרדי שנכנס חרדי לצבא שגם יצא ממנו חרדי, אז צריך להיות לי אכפת להגן על העם שיושב פה גם בנשק וגם בתורה, לא יכול להיות שהערך של המגזר יהיה "רק שלא יצא מדרך התורה". ראינו את הפיגוע המזעזע השבוע ברמות בירושלים. בחור חרדי מסתער עם הנשק שלו ויורה במחבלים, זה לא מתוך התורה?שאף אחד לא יגיד לי שהוא פחות חרדי מכל אחד אחר".
הוא מצביע על שני קולות הקוראים לגיוס חרדים, כל אחד ממקום אחר. "השבעה באוקטובר נתן לנו כאפה. ויש אנשים שהחליטו אנחנו ניקח את הכאפה הזו ונעשה איתה משהו טוב, ויש אנשים שהחליטו שניקח את הכאפה הזאת וננצל אותה למה שמתאים לנו לאג'נדה. ובאמצע יש את האנשים שהם חושבים שבאמת צריך חרדים בצבא, אם זה מילואימניקים, שנושאים על הכתפיים שלהם את הסיפור הזה ולא יכולים יותר לסבול יותר, והורים ונשים ואחים, שאומרים " בואו תעזרו לי, אני צריך את העזרה שלכם". הקולות הבולטים לצערי הם של אלו שרוצים שמשבר הגיוס יפיל את הממשלה. אם תתן להם שתי אופציות: או שמשבר הגיוס מפיל את הממשלה או שמשבר הגיוס מגייס חרדים – הם יבחרו בלהפיל את הממשלה".
כמי שחיה ושומעת את הקולות בציונות הדתית, אני שומעת דווקא יותר את הקול הראשון יותר – אנחנו לא יכולים יותר.
"אין ספק שהוא קיים. אבל יהיה קשה מאוד למלא את השורות בצבא בחרדים. כי חסר האתוס, כי חסר הסיפור, כי חסר החינוך. את רוצה עכשיו להחליף את הציונות הדתית בחרדים? זה יקח שנים.
"להכניס את רועי קליין לתוכנית הלימודים? זה לא יקרה. ויחד עם זאת אני עדיין חושב שאפשר לגייס אלפי חרדים, שהחיים שלהם הם חיי ביניים כאלה, שהם כן גדלו על ישראליות, והם כן מכירים את החברה הישראלית. כולם מסכימים שמי שלא לומד צריך להתגייס.
"בסוף, בחברת לומדים אתה לא יכול להגיד לאנשים בוא אם אתה לא יכול לעשות את הדבר הכי חשוב בחיים שלשמו נולדת ולשמו אתה קיים, בוא תהיה בצבא. זה לא יכול לעבוד. אני באמת חושב שעולם התורה עלול להיות בסכנה בארץ. אם החרדים לא יתגייסו והממשלה תיפול, בסוף תהיה קואליציה עם מפלגות מרכז. אני חושב שיש סכנה. לכן אני חושב שהמנגנון האמיתי צריך להיות "אתה לא מסוגל לשבת בישיבה כל היום" אז תתגייס. יש למשל בחור שמגיע כל שבוע לפטריוטים כקהל, לקחתי אותו טרמפ לא מזמן והוא סיפר לי שהוא מתגייס. אז לצד זה שיש לי ערך גדול מאוד ללומדי תורה, אני כן מרגיש שיש אנשים בחברה החרדית שלא זיהו את גודל השעה ולא עשו מספיק".
הוא מצר על השנאה אותה הוא פוגש משני הכיוונים. "כואב לי לשמוע כמה שונאים את החרדים, ומצד שני קשה לי לשמוע דיבורים של חרדים שאומרים "נעזוב את הארץ וניקח איתנו את התורה". כואב לי. מה זה עוזר לי הלימוד תורה שלך בניו יורק? אני רוצה את החרדים פה. אני רוצה את החרדים איתי. אני רוצה את ה-4000 חרדים שרצו להתגייס בתחילת המלחמה, שיגייסו אותם".
שערי "חשמונאים" פתוחים בפניהם.
"נכון, אבל עכשיו הם לא רוצים לבוא, הם מרגישים במלחמה כי כולם תוקפים אותם, והם חוששים לבוא. יש לי ויכוחים קשים על חשמונאים עם ידידיה מאיר על הנושא הזה. ידידיה, שאני אוהב אותו ואת ההשקפות שלו בדרך כלל, נורא רוצה שהניסוי הזה של חשמונאים ייכשל, ואני נורא רוצה שהוא יצליח. יש גם הרבה ציניות סביב הנושא ואמירות שחבר'ה לא רוצים להתגייס, אבל אני חייב לומר שאני מצטער, וזה לא מה שאני פוגש, אז אני גם לא תמים, יש כאלה שאולי אומרים לי מה שאני רוצה לשמוע. אבל באמת, במהות, כמות החרדים הצעירים שאני מדבר איתם, אני פוגש גם הרבה אנשים שאומרים לי אנחנו רוצים את זה, זה יקרה, זה יקרה, אין ספק שזה יקרה. איפה האמת לא יודע, לא מומחה לחברה חרדית, לא מומחה לאיך מגייסים חרדים, אבל אני מאמין שזה יקרה".
"אוי ואבוי אם הייתה ממשלת אחדות"
זמרי אומר שהוא מבין ולא מבין חרדים המבקשים להתגייס ומפחדים מחילון. "מצד אחד שוחחתי עם אנשים שעסקו בעבר בגיוס חרדים, והם אמרו לי "הצבא לא עמד במה שהבטיח להם". מצד שני, אני חושב שחברה לא יכולה להיות כל כך חסרת ביטחון לגבי החינוך שלה. יש כאן חינוך של 3000 שנה, אז משהו שאותו חייל יפגוש בבסיס יערער אותו? ואני רואה גם את הציונות הדתית, אנשים אומרים לי "תראה איזה מחיר של יוצאים בשאלה החברה הדתית לאומית משלמת", ואני לא יודע אם הם אומרים את זה לזכותה או לחובתה. כי בעיניי זה מדהים שחברה, בשביל עם ישראל, לוקחת כזה סיכון. הציונות הדתית הייתה המצפן שלי. אני חושב שהחרדים, הם קבוצה שאני מאוד אוהב, את החסד שבהם, את התורה שבהם, בסוף זה יצליח לקרות. בסוף זה יגיע איכשהו. אני מגיע לוויכוחים נורא, נורא קשים, כי בסוף, הוא אומר: אתה יודע מה יקרה אם אין תורה? אני אומר לו: אתה יודע מה יקרה אם אין צבא? וזו התנגשות שלא אמורה לקרות. היא לא אמורה לקרות, כי זה הולך ביחד, זה צריך ללכת ביחד".
גם בחברה הדתית-ציונית שבה הדברים אכן הולכים יחד, זה עדיין לא מוביל לאהדה בציבור החילוני. הם זוכים לכינויים כמו "אוכלי מוות"…
"אנשים אומרים לחרדים, בואו תתגייסו, תהיו חלק מאיתנו, תהיו ישראלים, נהיה ביחד. זה רק זה, זה רק מה שמפריד בינינו. באמת, הדבר הקטן הזה, רק נפתור אותו. ואנחנו רואים שזה לא עובד עם הציונות הדתית. החברה הזו ממלאה את השורות, ממלאה את בתי הקברות ורק חוטפת טינופים. יש מישהו שהוא נבחר ציבור מהציונות הדתית שהוא מקובל ציבורית? לא, אין שום דבר כזה.
"אין ספק שהציונות הדתית זו דוגמה טובה לכך שצבא לא מכניס אותך לישראליות. לפעמים אפילו להפך, כשמונחים כמו משיחי והתנחלויות הם ביטויי הגנאי הכי גדולים שיש כיום בתקשורת הישראלית, אז בואי, זה לא ערובה לשום דבר".
איך אתה רואה את התקשורת הישראלית בעוד עשור?
"כששואלים אותי שאלה על קדימה, אני מסתכל אחורה, איפה התקשורת הישראלית הייתה לפני עשור? בלי ערוץ 14, עם גלי ישראל רדיו קטן, ארץ נהדרת קובעת ממה נצחק ואולפן שישי נותן טון, ידיעות אחרונות היה כבר בקרב עם ישראל היום, אבל עדיין עיתון מאוד חזק. היום אנחנו נותנים בראש. ערוץ 14 נותן פייט מטורף, ברדיו יש ייצוג לימין, החשיבות של העיתונות המודפסת ירדה, היא כבר לא משפיעה עלייך במיידי.
"אנחנו במקום מצוין היום, בעוד עשור נהיה במקום עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. נראה לי. וכן, אני חושב שאנחנו, אני לא אומר את זה כמשהו רע. כן, אנחנו מסתגרים. היום, אם בן אדם פותח טלוויזיה הוא רוצה לדעת מה הוא מקבל. וזה הגיוני בעיניי גם. כי הפערים יהיו כל כך גדולים, שאנשים יעדיפו: "תן לי את הוויכוחים של הצד שלי, את הדעות של הצד שלי". אנשים מעדיפים לשמוע את פתחי וזמרי מאשר את בן כספית וינון מגל".
אם אנחנו כבר בענייני נבואה, מה יקרה לדעתך בבחירות הקרובות?
"יש לי חשש גדול שאם עניין הגיוס לא יגיע לפתרון בממשלת הימין, שוב, אני אומר, פתרון נורמלי, לא עכשיו הכל או כלום. אם לא יצליחו להביא איזשהו מנגנון שמגייס כמה אלפים, ואז עוד כמה אלפים, אנחנו נגיע לאזור מאוד בעייתי.
הממשלה היום, עם כל מה שאומרים עליה, אני רואה מה היא עושה במלחמה, איך היא לא נשברת, אני רואה את יהודה ושומרון. אני רואה הרבה דברים שאוי ואבוי מה היה קורה אם הייתה ממשלה אחרת, ולכן אני אומר: יש מצב שהאירוע הזה יפרק את הגוש. והגוש חשוב. מה שינון אומר "הגוש האמוני", זה לא איזו בדיחה. זה עניין חשוב. זה עניין באמת חשוב שיהיה ערך וייצוג לכל האנשים האלה. אני חושש שאם משבר חוק הגיוס לא ייפתר, תהיה פה ממשלה מהסוג שקוראים לו 'ממשלת אחדות'. לא אומר שאין דבר מסוכן יותר, כי יש דברים מסוכנים יותר. אבל אין דבר מפוקפק יותר ותקוע יותר, גם מבחינת ביצוע, מממשלת אחדות. הן לא מתפקדות טוב ולא לאורך זמן. נקווה שלא נגיע לשם".
