תערוכת יחיד להינדה הרבסט
אם בגיליונות קודמים ראינו התייחסויות של עולם התרבות החזותית אל אירועי השעה ובמיוחד אל המלחמה שפקדה אותנו בשנה וחצי האחרונות, כמו ביצירותיו של חייל המילואים יחיאל אופנר חסיד חב"ד, לא נפקד גם מקומה של הגרסה הנשית החרדית בהתייחסות הייחודית שלה למצב.
הינדה הרבסט, תושבת בני ברק, נולדה למשפחה חסידית שורשית וגדלה על התפיסה של חיים יהודים כמקור להתחדשות מתמדת. כבר מגיל צעיר נמשכה ליצירה ולאמנות וקיבלה לכך גיבוי מלא מאת אביה, רב ותלמיד חכם, אשר עודד אותה בדרכה.
כך סללה את הדרך והקימה את 'המסלול הארצי להכשרת מורות לאמנות' במסגרת בית המורה, המכון הגבוה להשתלמויות מורים בסמינר שצ'רנסקי בית יעקב בבני ברק. זה יותר מארבעים שנה הינדה מחוללת מהפכת יחיד כשהיא לא פוחדת לקחת את החוויה היצירתית הרחק מעבר לגבולות המוכר.
הינדה חוקרת את הקשרים שבין אמנות, מסורת וזהות נשית. האמנית עוסקת בחומרים מגוונים, משלבת טכניקות מסורתיות עם פרשנות עכשווית, ומציבה שאלות על משמעותם של חפצים וטקסים בחיי נשים יהודיות לאורך הדורות.
בעבודותיה היא מרבה להשתמש בחומרים אורגניים, ומעניקה להם חיים חדשים באמצעות קליעה, רקמה וצביעה, תהליכים שנשים יהודיות עסקו בהם במשך דורות.
היא זכתה בפרס מטעם קרן ליוצרים עצמאיים, להפקת תערוכת יחיד בגלריית המקלט, ואז פרצה המלחמה.
הינדה לא הצליחה להמשיך כרגיל. היא החליטה לקחת את ריבועי הפרגמנט אותם היא אופה לקראת שבת והחליטה לשרוף, לרקום לקמט ולמנות אחד לאחד כמו את הימים שכולנו מצפים לשובם של החטופים ולסיום המצב העגום אליו נקלענו.
היא מחליטה לצרף את הפיסות אחת לאחת ולתפור מהן שמלת כלה, להוסיף כיסוי ראש אפוי בנפרד ולמעשה ליצור סייט ספסיפיק* בשם 'חתונה אפויה'.
היצירה הפכה מונומנטלית, השמלה תפסה את רוב חלל התערוכה, וממנה נמתחו עשרה חבלים המדמים את חבל המצווה-טאנץ וממלאים את החלל כולו. נוצר דיאלוג מרתק עם סמלים מסורתיים והוצעה פרשנות חדשה לטקסים עתיקים.
הנושא של שמלת כלה הפך פופולרי מאוד באמנות העכשווית, במיוחד זו הנשית, ורבות השמלות שנרקמו ונתפרו באופנים שונים במהלך המאה האחרונה, אלא שהפעם שמלה זו מתחברת עם אירועים היסטוריים באתוס היהודי ומגיבה לזמן. מצד שני, היא מתחברת אל חלקן של הנשים היום, בהפרשות חלה, בתפילות רבות לשובם של החטופים והחטופות, ומעשים רבים שנעשו בידי נשים כדי להביא לגאולה.
מה רבה הייתה השמחה, כשבשבוע שבו הוצגה היצירה לראשונה שוחררו התצפיתניות אחרי ימים של דאגה. השמלה הפכה באחת לסמל את אומת ישראל הקמה לתחייה. והחתונה, המסמלת המשכיות, מהווה שבועה ותקווה לאופטימיזם ומבשרת את העתיד המיוחל בהקמת הבית העתידי.
מעבר לכך, יצירותיה של הינדה הרבסט מייצרות גשר בין מגזרים בחברה הישראלית.
ביתה, בלב בני ברק, הוא מקום לא פחות מרתק ומרחיב גבולות. על קירות הבית תלויות יצירות אמנות עכשווית אוונגרדית מזכוכית, והיא מקבצת לתוכו מזה למעלה מעשור מפגשים של קבוצות מכל חלקי החברה הישראלית הבאים לפגוש ולנהל שיח ישיר פתוח על החיים המשותפים. ביתה של הינדה הוא גשר גם בזכות האמנות היוצרת חיבור בין עולמות.
* יצירות סייט ספסיפיק הן יצירות אמנות שנוצרות במיוחד עבור מקום מסוים, תוך התחשבות במאפייניו הפיזיים, ההיסטוריים או התרבותיים, כך שהמקום עצמו הוא חלק בלתי נפרד מהמשמעות והחוויה של היצירה.
