באחד הביקורים של ד"ר נירית שלו כליפא ממכון יד בן צבי, העוסק בתיעוד ושימור עתיקות, שנקרא אל הדגל לשמר את התרבות החומרית של יישובי העוטף אחרי האסון שפקד אותם, היא התוודעה לציור לא צפוי על הקיר המפוחם בקיבוץ כיסופים: שני חיילים ורובים בידיהם. הבית עצמו, בית משפחת ז"ק, חרב על יושביו שנרצחו בדם קר. היצירה השיבה רוח גאווה בלב אלו שניצלו או באו לפקוד את המקום ולהיזכר ביקיריהם.
ההפתעה למראה הציור, הביאה אותה לנסות להבין איך הוא צויר ומי אחראי לו. באמצעות הארכיאולוגים שעסקו בחיפוש שרידי גופות היא גילתה כי את הציור צייר, לא פחות ולא יותר, חייל חסיד חב"ד בשם יחיאל אופנר, מיחידת הסריקה ביחידת זיהוי חללים צה"ל. ההתרגשות הייתה גדולה עד כדי כך שהוחלט לשמר את הקיר שרוחות הדרום כרסמו אותו אט אט. צוות מיוחד ממחלקת השימור של מוזיאון תל אביב התגייס לתעד את הקיר, לחזקו, ואפילו לעקור אותו ממקומו ולטמון אותו לעת עתה במרתפי המוזיאון, במבצע מורכב שלא היה מבייש יחידה צבאית. אך מבחינת אופנר עצמו, ההישג הגדול והמרשים של המלחמה הוא הדלקת נרות חנוכה בחנוכייה שניצלה מן התופת.
את האמנות של אופנר מכנים בשפה האמנותית אמנות נאיבית. ואל תטעו: היום, כדי להיות נאיבי, צריך להיות מתוחכם ביותר. להוריד את שכבות הידע, הציניות, התקשורת והרוע שמכסות אותנו, ולנסות לראות את החיים בגרעינם הבסיסי. ההגדרה של אמנות נאיבית בוויקיפדיה:
"הסוגה מאופיינת ביצירה של אמנים ללא הכשרה אומנותית רשמית, אך קיימת גם אצל אמנים שלמדו אמנות באופן מסודר ומחקים את הסגנון במכוון. הסוגה מתאפיינת לא אחת בפשטות ילדותית לכאורה, חוסר פרופורציות, תמונות מרובות פרטים ודמויות, ויצירות מחיי היומיום".
עבור אופנר, שנולד בבני ברק וכיום מתגורר בכפר חב"ד, חיי היום יום הם למעשה חיי החסידים שהוא מבקש לחיות בפועל ממש גם כעת. ביתו מלא בציורים ובקנבסים של ציורי חסידים: כרכרות והתוועדויות, מלפני 200 שנה וגם עכשיו. כך נולד הציור 'חסידים על האייפל' מתוך מפגש עם חסידים דוברי צרפתית. אופנר רואה עצמו כצייר של זכרונות – גם אם לא חווה אותם באופן אישי. הוא גם אספן בלתי נלאה של חפצים בעלי ערך שצבר במהלך חייו, כמו מכתבים מהרבי מלובביץ או מרבי חיים קניבסקי.
אופנר מחלק את חייו בין עבודתו כמלמד בתלמוד תורה בחינוך המיוחד לבין היותו צייר. הוא מרבה לצייר קריקטורות ואף קומיקס לילדים והוציא כמה ספרים בתחום. אופנר הוא אמן אוטודידקט לפי ההגדרה הרשמית, אך הוא מצטרף לשושלת ארוכה של ציירים חסידים לאורך ההיסטוריה. על קבוצה זו נמנים, בין השאר, זלמן קליינמן אותו פגש ב-770 כשנסע כמנהג התמימים ל'קבוצה' לשהות שנה ליד האדמו"ר (בשנה האחרונה לחייו!) ולקבל ממנו השראה, וברוך נחשון שכתבנו עליו בעבר במדור. אך מעט נכתב עליהם במחקר האמנות.
אופנר מספר כיצד בילדות הושפע מציוריו של מארק שאגאל שהגיע ממשפחה חסידית ואף פגש את יוסל ברגנר, אמן ישראלי חשוב, שתמך בו ועודד אותו לצייר. באופן יוצא דופן, נפשו נמשכה אל עולם האמנות, ועוד לפני תקופת האינטרנט הוא חקר ולמד ונפגש עם ציירים ישראלים רבים שנענו לצייר 'החריג' במחוות ציוריות ובהקדשות אישיות כמו זו של זאב, הקריקטוריסט של עיתון הארץ, או דוש מצידו השני של המתרס.
אופנר גם צייר בעצמו אישים מרכזיים בתרבות הישראלית, כמו יהורם גאון, באופן קריקטוריסטי ואלה חתמו לו על הציורים לאות הוקרה. עם זאת, אופנר טרם זכה לתערוכת יחיד שתעריך ותסכם את פועלו האמנותי רב השנים במלאת לו יובל שנים של עשייה פוריה.
גלריית המקלט נדרשה לעניין ותערוכה כזו תתקיים בחודש כסלו. אף כי המקום צר מלהכיל את מאות היצירות שהאמן צייר בחייו, התערוכה נותנת טעם של עוד ומחכה ליום שיוקם המוזיאון החרדי הראשון. אופנר מצייר על הקירות השחורים בגלריה במחווה לציור ההיסטורי ששרבט בלי משים בעוטף עזה, והסרט שנעשה עליו יוצג במקום, יחד עם ציורי העיירה היהודית.
ניתן לבוא ולבקר במהלך חג החנוכה. בבוקר יום ג', ל' כסליו, אחר הילולת הנר החשוך או הלעטקס דיי הנהוגה בחב"ד, יופיע אופנר בגלריה בפעילות לילדים של מוזיקה וציורים. לפרטים והרשמה: 0585001019.
