האזנה לכלי התקשורת השונים במדינה לאחר מותו של הרב אורי זוהר זצ"ל, הייתה יכולה להטעות ולגרום לך לחשוב שמספידים איש אחר לגמרי. כלי התקשורת החילונים הציגו שחקן ובמאי מוכשר, שבמקרה קצת חזר בתשובה והתנתק. כלי התקשורת החרדים הציגו צדיק פרוש וסגפן שבז לעולם שאותו עזב, והתמסר להחזרה בתשובה. והמכנה המשותף של כולם, שאף אחד לא באמת תפס את העוצמה והמהפכנות של האיש.
ניתן לומר שהרב אורי זוהר זצ"ל הוא תלמיד חכם שלא נספד עדיין כהלכה. רבים התייחסו אליו כגימיק, כבדרן, כ"בעל-תשובה", אבל אחרי שמיעת המספידים בהלוויה: ששת בניו וחתנו, אחרי שמיעת העדויות של תלמידיו והמנחמים בשבעה, ניתן לקבוע בבירור שהוא היה אדם ענק. עובד ה' שהתחיל כל בוקר בחייו (כולל יום מותו) בלימוד בחברותא בשעה 3:30. הוא למד את כל חלקי התורה: גמרא, הלכה, נגלה ונסתר, מוסר וחסידות. הקב"ה היה באמת נוכח בחייו, והוא חי "אלול" תמידי, או אפילו "מעמד הר סיני" תמידי.
הוא היה חביבם של גדולי הדור, ובמיוחד הרב שך זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל. התנדב ב"לב לאחים" וזיכה את הרבים, הקים את ארגון "מענה" שבא לסייע לחוזרים בתשובה. הוא ואשתו, הרבנית אליה (שתיבדל לחיים ארוכים) חיו בפשטות, בדירה קטנטנה וצנועה. והעיקר: הרב אורי זכה להקים משפחה לתפארת, של דורות ישרים מבורכים, כולם עוסקים בתורה. ננסה להאיר כמה נקודות שלא מספיק הודגשו בתיאור מסכת חייו.
חילוני שומר מצוות
הוא לא ראה אף אחד ממטר. בראיונות איתו הוא הגדיר את עצמו: "חוש"ם, חילוני שומר מצוות". ויש כאן חידוש גדול: הוא לא צמצם את עצמו למגזר מסוים ולא עבד בשום מפלגה. למרות שבמקור מוצא משפחתו מחסידות גור, ושם משפחתו המקורי הוא פולני למהדרין ("ז'אדק", שהוריו עברתו ל"זוהר"), הוא בחר חתן ספרדי כי באמת לא ראה שום הבדל, והוא בז לכל גילוי של גזענות, ומסר שיעורים מחזקים לבני הקהילה האתיופית. בקיצור, הוא לא היה ממוסד, מה שאיפשר לו להיות עובד ה' נייטרלי ונקי מפניות, לחפש ולחתור אחרי האמת עד הסוף. או, כמו שהוא הגדיר את זה: "בסוף, באנו לעשות נחת רוח לשכינה, לא לשכנה".
המעמד שממחיש זאת יותר מכל, היה כשהוא דיבר פעם בסמינר של הנכדה שלו, ואמר לבנות הסמינר שהקשר בינינו לבין הקב"ה הוא סיפור אהבה של ממש. הוא הסביר שלמרות ההלכה והחוקים, הממסד וההמסגרת, מטרתנו לפתח קשר אינטימי ואישי עם השם יתברך. הוא קצת התחיל לפרט מה הכוונה בקשר אינטימי עם הקב"ה, אבל המנהלת קצת נלחצה מהמשל הזה, ושלחה לו פתק בו היא מבקשת: "לא לדבר על אהבה". מה עשה הרב אורי? הוא אמר לתלמידות: "תראו, המנהלת שלכן ביקשה ממני עכשיו בפתק הזה שלא לדבר על אהבה, אבל היא טועה, כי זה העיקר, ולכן אני מבקש סליחה ממנה, אבל גם אם אסתכן שלא יזמינו אותי לכאן יותר, אני לא אמנע מלדבר מה שנכון: ועל מה שצריך" והמשיך בדיבורו על סיפור האהבה שלו עם הקב"ה.
בסוף ימיו התקרב לחסידות
הוא עשה "תשובה על תשובה". תחילת תשובתו היתה אצל הרב זילברמן מהרובע, ואף על פי כן הוא לא נתקע שם, אלא הבין בשלב מסוים שזה לא מיינסטרים – ועזב את הרובע במסירות נפש. הוא למד כל חייו מתורת הגר"א, והיה בקיא גדול בכתביו, אבל בסוף ימיו התקרב לחסידות, ולמד בהנאה ובאהבה גם מתורת ברסלב.
יש ביוטיוב (בערוץ: "בוסר המלאכים") שיעורים שלו מלמד את תורת אזמרה (רפ"ב) של ליקוטי מוהר"ן, ומהספר "משיבת נפש", ואפילו קצת תניא ושפת-אמת.
בקיצור, הוא לא הפסיק להתחדש בתורה, לאתגר את אזור הנוחות שלו, ולמצוא קורת רוח בסוגי לימוד נוספים, ובעצם, אפשר לומר שהוא נשאר צעיר נצחי, עד גיל 86 וחצי.
אבות על בנים
הוא חידש מהלך חינוכי פורץ דרך: בזכות ששת בניו, שעברו גיל התבגרות די מאתגר, הוא שינה ב-180 מעלות את תפיסתו החינוכית, מגישה תובענית וקשוחה, לגישה מקבלת וחמה. זה די עבד לו, וכל בניו לבסוף חזרו ובזכות כך, הוא כתב ספר מהפכני (אין הגדרה יותר מדויקת לחידוש פורץ הדרך שבו), עם משנה סדורה איך להתייחס לנוער שעזב את הדרך (הספר נקרא: "אבות על בנים", והוא ניתן להורדה בחינם בקישור הזה).
את הספר הוא הקדיש לילדיו "שזיכו אותו בתיקון הגדול ביותר בחייו", וכך באמת הוא ראה את הדברים. הוא הכשיר את תלמידו המובהק בעשרים השנים האחרונות, הרב דן טיומקין, ועודד אותו לכתוב את ספרו: "בוסר המלאכים", שנתן קומה נוספת, מעשית, לכל הגישה של הרב בחינוך, והצטלם לסדנאות ושיעורים בנושא.
המוסד היחיד שהרב תמך בו באופן רשמי (ולשם הפנה את אלו שרצו לתמוך ולסייע בפעולתו) היה ישיבה של נוער בסיכון ("ישיבת הגליל", של הרב יוני עברון בנחלאות) שבה העביר שיעורים קבועים לנוער בסיכון ולהורים. בקיצור, הרב חולל מהפכה של ממש בגישה הממוסדת לנערים מתמודדים והציל מאות או אפילו אלפי בתים בזכות הדרכותיו המחודשות, היעילות והממוקדות.
אין יאוש בעולם
בראיונות איתו הוא תמיד הדגיש שמעלותיו נקנו לו בכך שלא התייאש והתחיל כל יום מחדש. לא בזכות צדקותו אלא בזכות העובדה שגם אם נפל, הוא לא התייאש אלא התחיל שוב ושוב. לעניין זה, הוא קרא לרבי נחמן מברסלב: "הרב'ה של הדור" כי בזכות זעקתו שאין יאוש בעולם כלל, והדרך בה הוא לימד את זה, הצעירים כיום יכולים למצוא פתח לחיבור, פתח לתקווה, פתח להתחלה חדשה. הוא חידש ש"יאוש" אינו דיכאון קליני, אלא לפעמים הוא סתם ניתוק ציני, וזה יצר הרע לכל דבר שצריך להילחם בו בכל הכוח, בכל דרך ותחבולה שרק אפשר.
הצד החיובי של הפרעת קשב
הוא פרץ דרך גם בתחום הפרעת קשב – בתקופה האחרונה, הרב התחיל להתעניין ולהתמחות בנושא הפרעת קשב. אחרי שלמד לעומק על הפרעת קשב, הוא אבחן את עצמו כמופרע קשב, והבין שזה מסביר הרבה מהאתגרים שלו, אבל גם הרבה מהכשרונות שלו.
גם כאן, גישתו הייתה מהפכנית. הוא סבר שכמו שאדם עיוור מפתח חוש שמיעה מחודד יותר, כך גם הקושי שבהפרעת קשב גורם להרבה כשרונות להיות יותר מפותחים (כמו: יצירתיות, אלתור, חשיבה מחוץ לקופסא, הומור, מנהיגות, חן, חוש צדק, ועוד). ולכן הוא בא בגישה מהפכנית, לראות את הצד החיובי והחוזקות של ילדי הקשב, וכמה זה מחייב את ההורים לעבוד עם כלים נכונים: לא לרמוס את הדימוי העצמי של הילדים, בקרב התשה חסר סיכוי להתאים אותם לזירות שבהן הם מתקשים, אלא לסייע להם לבנות דימוי עצמי חיובי, דרך הרבה אהבה ואוטונומיה, מרחבי צמיחה והמון חוויות הצלחה מותאמות, דרך חיפוש הכשרונות שלהם – והעצמתם.
היו לו המון רעיונות פרקטיים ודרכים יצירתיות איך ניתן ליישם את זה, וגם כאן משנתו הסדורה צפויה לצאת בקרוב כספר בפני עצמו ("כוחות העל של ילדי הקשב"). בקיצור, ההפתעות והאוצרות לא ייפסקו גם אחרי מותו.
למרות שכל האמור נלקט מצילומי וידאו שלו (שכולם זמינים בערוץ היוטיוב: 'בוסר המלאכים'), אין ספק שגם מאמר זה לא הצליח להכיל את כל רבגוניותו העשירה והזוהרת. אבל בניגוד להרבה אחרים, מאמר זה לא התיימר בכלל לנכס את הדמות הענקית הזו למשבצת צרה אחת, אלא רק בא לתת צוהר לאדם גדול, שבסוף ימיו באמת ניסה לברוח מהפרסום והכבוד, ולהשקיע את כולו למען הקב"ה ולמען עם ישראל.
