אם יש דבר אחד שלמדתי בחיים, זה שאנשים מאוד אוהבים דעות, בעיקר כשהן שלהן. כמו כן הם מתעבים שקר כל כך ומרגישים נבגדים ממנו עד שהדבר היחיד שהם שונאים עוד יותר זו האמת. תארו לכם רגע: אתם עומדים במעלית עם שכנים מהקומה השנייה. מדובר באנשים שאתם בדרך כלל מתחמקים מהם בפנים חמוצות, אבל הפעם נזכרתם שיש משהו חשוב שאתם חייבים להגיד להם. אתם פותחים את הפה, נותנים את "חוות הדעת המנומקת" שלכם על שיפוץ החניון. ו… פוף. מערכת היחסים שלכם סופגת מכה קשה.
אז איך יודעים מתי לדבר ומתי לשתוק? כאחת שספגה לא מעט פדיחות אישיות בנושא, החלטתי להביא את דעתו של הפסיכולוג הארגוני אדם גלינסקי.
לפי גלינסקי, עוצמה משפיעה על תחום ההתנהגות שלנו, והוא רואה בה גורם מכריע ביכולת להביע דעה. עוצמה יכולה להתבטא במגוון דרכים: למשל במצב בו יש לנו חלופות במשא ומתן, בעמדה שלנו בחברה או בארגון, או ביחסים האישיים שבהם אנו מנהלים דינמיקות של סמכות ואחריות. ככל שהאדם בעל עוצמה רבה יותר, כך מרחב ההתנהגות הקבילה שלו מתרחב. כאשר אדם חוצה את התחום הזה – למשל, מביע עמדה שלא נתפסת כחלק מתפקידו או מהשפעתו – הוא עשוי להיתקל בתגובה שלילית, כגון דחייה, התעלמות, ואף נידוי חברתי.
כדי להרחיב את התחום הזה ולזכות בלגיטימציה רבה יותר לביטוי עצמי, גלינסקי ממליץ על כלים שתורמים להרגשת עוצמה ולהכרה מצד אחרים. אחד הכלים המרכזיים הוא אימוץ פרספקטיבה – היכולת לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר. כאשר אנו מסוגלים להבין את רצונותיו ותחושותיו של הזולת, קל לו יותר להכיר בנו, לשתף פעולה ולספק לנו את מה שאנו מבקשים. כך למשל, אימוץ פרספקטיבה יכול לעזור בעימותים עם קולגות או בבקשת העלאה או קידום, כאשר התמקדות בזווית של הצד השני מרחיבה את היכולת שלנו לקבל תמיכה ולמצוא אוזן קשבת. נסו לצייר על המצח שלכם את האות E כך שהיא תיראה ישרה למי שמביט עליכם. אם התוצאה ברורה לכם ולא לאחרים – סימן שאתם מרוכזים בעצמכם מדי (או שאין לכם חוש לאמנות).
במצבים נוספים, כאשר אנו נלחמים למען אחרים, אנו נתפסים כבעלי עוצמה ומרחיבים את תחום ההשפעה שלנו. התופעה הזו נקראת לעיתים "אפקט אמא דובה", או בלשוננו הישראלית "אמא לביאה", ומתבטאת בכך שכאשר אנו טוענים למען אנשים אחרים – אנו עוצמתיים יותר. למשל, ידועה העובדה כי נשים דורשות פחות במשא ומתן וקשה להן להתמקח יותר מגברים. אולם כשאישה דורשת העלאה לא עבור עצמה אלא עבור הצוות שלה – היא דורשת אותו הדבר. בעצם, כאשר יש לי לגיטימציה גבוהה יותר להשפיע אני מסוגלת לגייס כוחות להשמיע את דעתי. הטענה למען אחרים לא רק מעניקה לנו תחושת ביטחון אלא גם רוכשת לנו בעלי ברית חזקים, אשר תומכים בנו ומחזקים את מעמדנו החברתי והמקצועי.
כלי נוסף הוא בקשת עצה. כאשר אנו פונים לאנשים בבקשת עצה, אנו מגדילים את אהדתם כלפינו, משום שאנו מביעים כבוד כלפי דעתם ומפגינים ענווה. דבר זה מסייע לפתור את מה שגלינסקי מכנה "החסם הכפול של קידום עצמי": מצד אחד, אם איננו מפרסמים את הישגינו איש לא יבחין בהם, אך מצד שני, אם נעשה זאת בצורה ישירה, לא נזכה באהדה. על-ידי בקשת עצה על הישג מסוים שלנו, נוכל להיתפס בו זמנית גם כמוכשרים וגם כאנשים ראויים לאהדה.
לסיכום, בין אם אתם רוצים לפעול בתחום של יחסים בינאישיים ובין אם אתם פשוט מעוניינים להגיב על הסערות שעולות בחברה הישראלית – חשבו על גישתו של גלינסקי המציעה לבחון את העוצמה ואת ההקשר שבו אנו פועלים לפני שנחווה דעה. כאשר נצליח להרחיב את תחום ההתנהגות הקבילה שלנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים, נוכל להשמיע את קולנו בצורה חכמה ומדודה, ולהגביר את התמיכה וההבנה כלפינו – כפרטים וכקבוצות.
איור:Shutterstock
