אין קביעה שחוקה יותר מהטענה שהחברה החרדית עוברת תהליכי שינוי ובתוכה מתגבשת קבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים. בעשור וחצי האחרונים נשתברו אלפי קולמוסים במוסדות המחקר ובמערכות הביטאונים החרדים בשאלה האם אכן מה שהיה איננו בדיוק מה שיהיה או שהכול לעולם עומד. נקודת מפגש מעניינת מתקיימת דווקא בין הקצוות. סוכני השינוי החדשניים והסמנים השמרנים של המגזר מסכימים ביניהם שהמציאות מלמדת שהשינויים מתרחשים, הראשונים שמחים בכך והאחרונים מתריעים בשער מפני התופעה. בתווך, בין הצוהלים לבין החוששים, חי מרבית הציבור ותוהה בשאלת העוצמה וההגדרה של ההבדלים בין אז להיום. אלו כאלו מסכימים על דבר אחד: החרדים החדשים, בין אם הם קיימים ובין אם חלום היו, כבר אינם כל כך חדשים. אחרי שנים של עיסוק מתמשך בפילוח החברה החרדית, הגיעה העת לנסות ולבחון הכול מזוויות אחרות ואולי להגיע למסקנות מעמיקות יותר.
ההבנה שהחלוקה החדה בין חרדים ישנים לחרדים חדשים איננה מספקת תמונה אמתית משתררת בשנים האחרונות בכל גוף שעוסק בתחום. באקדמיה, במשרדי הממשלה, בעמותות ובארגונים, בפרשני העיתונות וגם בקרב הממסד הפוליטי החרדי, מבינים שמאות אלפי איש לא ניתנים לפילוח גס לשתי קבוצות והם ראויים למבט רחב ומהותי.
בחודש האחרון נחתם מחקר ראשוני מסוגו שניסה לתת תשובות חדשות לשאלות ישנות. מדובר במחקר חריג ברוחבו ואשר עלותו הייתה מאות אלפי שקלים. המחקר, שעיקרי תוצאותיו מפורסמים כאן לראשונה, התקיים ביזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשם איסוף הנתונים הוא רכש את שירותיו של מכון הסקרים החרדי "סקר כהלכה". הבחירה במכון החרדי איננה עובדה צדדית, אלא מלמדת על אותה הבנה חדשה אתה פתחנו. כחלק מעיסוקו בחברה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה חקר במשך שנים את המגזר החרדי, אבל הבחירה במכון סקרים חרדי נובעת מהרצון להגיע אל שורשי הדברים, אל המחשבות והתפיסות העומדות מאחורי הממצאים היבשים. ההנחה הייתה שסוקרים חרדים ייטיבו לשוחח עם בני המגזר ויצליחו לדובב את הנסקרים בשאלות עומק.
איסוף הנתונים הוביל לחלוקה פנימית יותר של המגזר החרדי. לא שתי קבוצות, אלא ארבע. "צריך להיזהר מאוד מהחלוקה של החברה החרדית לשתי קבוצות", אומרת עורכת המחקר, ד"ר לי כהנר, ראש הרשות למחקר במכללת אורנים וחוקרת בתכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "לשמרנים ולמודרנים יש ניואנסים משותפים. הקבוצות דומות עד זהות בתחומים מסוימים ושונות באחרים. בשאלות מסוימות הופתענו לגלות עד כמה הנחשבים מודרניים הם למעשה שמרנים לעומת שאלות אחרות, בהן הופתענו לגלות שהשמרנים לא תמיד כה שמרנים".
איך הגעתם לחלוקה של ארבע קבוצות?
"לא קבענו מראש את הפילוח הזה, באנו פתוחים לחלוטין. אחת מבקשות היסוד שלנו מהנחקרים הייתה להגדיר את עצמם כשמרנים או כמודרניים, מ-1 עד 5. לאחר מכן שאלנו שאלות רבות הנוגעות בתחומים מרכזיים, כמו עבודה והשכלה אקדמית, ועד ירידה לפרטי לבוש. רק בסקירת הנתונים וניתוחם גילינו שלמעשה ישנן ארבע קבוצות וניתן לראות עקביות בתשובות של כל אחת מהקבוצות".
חקר החברה החרדית התמקד תמיד בשאלות של השכלה אקדמית, לימודי ליבה והשתלבות בשוק התעסוקה. אבל האדם מורכב יותר, ולעיתים מי שאורח חייו פתוח מחזיק בתפיסות שמרניות מאוד… כשמדובר על האדם החרדי, גם אורך הפאה וההקפדה על חליפה וכובע, מספרים סיפור משמעותי לא פחות מהשאלה אם הוא בעל תואר או לא. אגב, ההבנה שהעובדה שצעיר חרדי בחר ללמוד באוניברסיטה ולעבוד במשרד תל אביבי לאו דווקא מלמדת שהוא שינה את תפיסותיו החרדיות – עולה גם ממחקרים אחרים, ממבדקים של משרדי ממשלה. גם לתוצאות הבחירות המקומיות והארציות שהתקיימו השנה, שהעלו כי מרבית החרדים הנחשבים מודרניים מצביעים למפלגות החרדיות ונצמדים להוראת הרבנים, יש חלק לא מבוטל בהבנה שחלה באקדמיה ובתקשורת ובדרישה העצמית שלה לרענן את המסקנות ולבחון את הדברים מזוויות נוספות.
"השנים שחלפו מוכיחות שגם אלו שמכונים חרדים מודרניים, שומרים מאוד על הזהות שלהם", אומרת ד"ר ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות. לפני תפקידה הנוכחי, שימשה קסיר כמנהל יחידות שוק העבודה ומדיניות הרווחה בבנק ישראל. בהמשך הצטרפה למכון החרדי למחקרי מדיניות, או בשמו המקוצר "המכון החרדי". מכון זה הוא חלק מהבשורה שנושבת בחקר החברה החרדית, כשלראשונה הוקם מכון ביזמת חרדי, איש העסקים אלי פלאי, שטען שכדי להבין היטב את המגזר נדרש שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע לבין חרדים שדוברים את השפה החרדית היומיומיות ומכירים את ההסתעפויות הפנימיות בתוכה.
"כשאדם יוצא לשוק העבודה הוא נתקל באנשים אחרים ויש לזה השפעות, אבל זה לאו דווקא משנה את רמתו הדתית או את השתייכותו המגזרית", אומרת קסיר. "הממסד החרדי אמנם חשש מהמגמה הזו, אבל כשמביטים בנתונים מגלים ששאלת מקום עבודתו של האדם איננה מלמדת על זהותו".
ההפנמה כי התהליכים שמתרחשים בקרב החברה החרדית מספרים סיפור שאיננו חד משמעי לא ממעיטה בחשיבות של עצם קיומם. בכל הנוגע להשתלבות בשוק התעסוקה, למשל, המגמה מאוד ברורה. החל מתחילת שנות האלפיים ניכרת עלייה חדה באחוזים של הגברים החרדים העובדים. לא מדובר בעלייה במספרים מוחלטים אלא, כאמור, באחוזים, ולפיכך הטענה שכל השינויים הם תוצאה של הגידול הטבעי במגזר איננה נכונה. המשמעות של תהליך זה למשק הישראלי היא קריטית. רק בשנים האחרונות מספרם של החרדים העובדים עלה מעל כמות האברכים הלומדים בכולל והוא עומד כיום על כ-53 אחוזים. אבל ההתייחסות לנתונים הללו והניסיון להסיק מהם מסקנות שחורגות מההיבט הכלכלי, השתנתה. אם בעבר סברו שחרדי שרכש השכלה כללית והפך לחרדי עובד בהכרח ייחשב כחרדי מסוג אחר, הרי שהפרשנות הזו כעת מוטלת בספק.
המחקר של כהנר כלל כ-1200 נסקרים שנשאלו מאות שאלות על חייהם. כל שיחה עם נסקר ארכה בממוצע 22 דקות, וביחס למחקרים רחבים מהסוג הזה מדובר בזמן חריג באריכותו. על פי הממצאים, הקבוצה השמרנית ביותר במגזר מונה כ-28 אחוזים; הקבוצה שמכונה "קלאסית" – 32 אחוזים; הקבוצה שאורח חייה כולל נגיעות מודרניות – 29 אחוזים ואילו הקבוצה המודרנית ביותר – 11 אחוזים.
המחקר גם בדק את ההתאמה בין המדד השמרני-מודרני לבין ההשתייכות הקהילתית. מהתוצאות עולה כי בקרב הקבוצה השמרנית – 41 אחוז חסידים, 37 ליטאים ו-20 אחוז ספרדים; בקבוצה הקלאסית – 36 אחוזים חסידים, 38 ליטאים ו-22 ספרדים; בקבוצה בעלת הנגיעות המודרניות – 24 אחוז חסידים, 34 ליטאים ו-31 ספרדים; ובקבוצה המודרנית – 10 אחוז חסידים, 21 ליטאים, 37 ספרדים.
לפני שתמהרו להסיק איזו קהילה מוציאה מתוכה יותר חרדים שנחשבים מודרניים, שימו לב לכמות האנשים שמגדירים את עצמם כחרדים אבל מסרבים לזהות את עצמם עם אחת משלוש הקהילות הגדולות (חסידים, ליטאים וספרדים). בקרב השמרנים – רק 2 אחוזים הגדירו את עצמם כאינם משתייכים לשום קהילה, בקבוצה הקלאסית – 4 אחוז, בקבוצה בעלת הנגיעות המודרניות – 10 אחוזים ואילו בקבוצה המודרנית – 32 אחוזים.
אין לדעת מהי קהילת המקור של אלו שמסרבים להשתייך לאף קהילה. מצד אחד, ניתן לומר שחרדים מודרניים שגדלו במשפחות ליטאיות עשויים עדיין להגדיר את עצמם כליטאים ואילו כאלה שגדלו במשפחות חסידיות מסירים מהם את הזהות הזו, בשל המשמעות הדומיננטית של השתייכות לחצר חסידית. מהצד השני, דווקא בשל הדגש שיש לחצר החסידית בחייו של הפרט, ייתכן וגם אלו שהפכו למודרניים יותר עדיין מנופפים בזהותם החסידים, בעוד אלו שגדלו בקהילה הליטאית כבר אינם מרגישים כליטאים. כל אלו הן שאלות פתוחות, שרק מלמדות על הדרך הארוכה שעוד קיימת עד להבנה מיטבית של המגזר.
בכל הנוגע ליחס ללימודי ליבה, התוצאות מעט מפתיעות. בנוגע לשליחת הבנים לבית ספר שכולל לימודי ליבה, אפילו בקבוצה המודרנית – רק 29 אחוזים מעוניינים בכך. אבל בנוגע להשלמת לימודים כלליים בחוגים בלתי פורמליים בשעות אחר הצהריים – 19 אחוז מהקבוצה השמרנית מעוניינים בכך ו-37 אחוז מהקבוצה הקלאסית.
בנוגע לעידוד עתידי של הבן לרכוש תואר אקדמי, ההפתעה מתחזקת. 21 אחוז מנשאלי הקבוצה השמרנית מצהירים שיעשו זאת ו-35 אחוזים מהקבוצה הקלאסית. מהתוצאות הללו עולה כי בציבור החרדי עדיין תומכים במודל לפיו בשנות הילדות והבחרות על הבן להקדיש את ימיו ללימוד תורה בלבד, אך מהצד השני, רבים, גם בקבוצות השמרניות, מבינים שבעתיד הוא יידרש להשכלה אקדמית כדי לפרנס את עצמו.
היחס לחגים הלאומיים שקבעה המדינה מעניין אף הוא. מהתוצאות עולה כי יום הזיכרון הוא היום אליו החרדים מרגישים את החיבור המשמעותי ביותר, לאחריו, בהתאמה, יום השואה ויום העצמאות. כ-42 אחוזים מהקבוצה השמרנית חשים חלק מהאבל ביום הזיכרון, מחצית מהקבוצה הקלאסית, 62 אחוזים מהקבוצה בעלת הנגיעות המודרניות ו-63 אחוזים מהקבוצה המודרנית.
מהצד השני, ההכרה בהיררכיה החרדית, במסגרתה הרבנים עומדים בראש הפירמידה וסמכותם מתפרסת על כלל תחומי החיים, עומדת בתוקפה גם בקרב הקבוצות המודרניות. כ-78 אחוזים מהקבוצה בעלת הנגיעות המודרניות מכירים בחשיבות סמכות הרבנים גם בתחומים שאינם תורניים וכך גם כ-57 אחוזים מהקבוצה המודרנית ביותר.
תוצאות המחקר מורחבות במגוון גרפים, הנה כמה שורות סיכום: מרבית החברה החרדית ימנית, בכל הקבוצות. ההבדלים בין הקבוצות ביחס לגיל הנישואין מזעריים, הגיל נמוך בכולן. בכמות הילדים למשפחה – ההבדלים משמעותיים יותר. ההיחשפות לתרבות פנאי שונה כאשר מדובר בהיחשפות פומבית, דוגמת הליכה לקולנוע ולהצגות תיאטרון, אך קריאת ספרים כלליים – גדולה הרבה יותר.
אם לתרגם את השפה המחקרית לשפה היומיומית, הרי שמה שמכונה בעגה הרווחת "חרדית מודרניים" זו הקבוצה שמוגדרת במחקר כקבוצה בעלת נגיעות מודרניות. זו קבוצה בעלת כמות משמעותית, 29 אחוזים, בעוד הקבוצה המודרנית מאוד מונה כ-11 אחוזים בלבד. "זו קבוצת הליבה", מגדירה זאת כהנר, "כיוון שזו למעשה הקבוצה שמשתנה ומגבשת את עצמה". ואכן, רק מחצית מהקבוצה הזו מצהירים כי הם משתייכים לאותה קהילה אליה משתייכים הוריהם. השאר – מרגישים שייכות לקהילה אחרת מהקהילה בה גדלו או שלא מרגישים שייכות לאף קהילה.
"הקבוצה הזו פתוחה בהנהגות המעשיות שלה הרבה יותר מאשר בתפיסות שלה", אומרת כהנר. "זו קבוצה בתנועה. היא לחלוטין קבוצה שעברה שינוי, אבל מקפידה מאוד לשחק את המשחק החרדי".
ומבעד לכל השאלות הללו, עומדת שאלה מרכזית אחת: האם החרדים המודרניים ראויים להיחשב כקהילה. ד"ר חיים זיכרמן סבור שלא, "לחרדים המודרניים אין שום מאפיין שיכול להגדיר אותם כקהילה", אומר זיכרמן. "אין להם הנהגה רבנית, לא ממסד פוליטי, לא עיתון וגם מוסדות חינוך כמעט ואין. זו קבוצה של פרטים, של אינדיבידואלים, אבל קשה מאוד להתייחס אליהם כאל קהילה. אולי בעתיד הם יהיו, אבל נכון לעכשיו, אחרי שנים שאנחנו רואים מגמות כאלה ואחרות, קהילה של ממש לא התגבשה כאן".
העובדה שקבוצת הליבה הזו, החרדים בעלי הנגיעות המודרניות, שמתפתחת קרוב לעשרים שנה עדיין לא גיבשה את עצמה כקהילה, מלמדת שנדרשת סבלנות רבה כדי שתיווצר יכולת להסיק מסקנות חותכות. לכהנר עצמה, שעוסקת שנים בחקר החרדים, זו עבודת המחקר השלישית. "מבחינתי זה היה חלום להעמיק בתוככי המחשבה והדקויות החרדיות ולהבין מה השינויים הללו אומרים לנו", היא אומרת. "ממחקר למחקר, גם ההבנה שלי השתנתה. ב-2012 כתבתי שהחרדים המודרניים עשויים להפוך לקבוצה שתגשר בין העולם החרדי לחברה הישראלית. היום אני מציבה זאת בסימן שאלה. זו קבוצה שעדיין נמצאת בתנועה, ועדיין מוקדם לומר אם היא מחזיקה בעצמות שנדרשות כדי להפוך לקבוצת מפתח שמחוללת שינוי במתחים הפנימיים בחברה הישראלית".
איור שער: אוריאל פלד
