כסף בגובה העיניים

ספרון קטן שיחסוך בזמן הקריאה שלכם, בעת שאתם מבקשים להבין איך הכי כדאי לחסוך כסף וזמן שמושקע בו

אולי יעניין אותך גם

במסגרת מדור הספרים במגזין 'המקום', שבה ונשנית הקריאה לכל מי שעיניו מביטות נכוחה ואינו רוצה להיכנס לסטטוס של 'משתכר אל צרור נקוב' – עובד קשה והכסף נעלם, להרחיב את ההשכלה הכלכלית שלו. ולא מדובר על לימודי כלכלה מורכבים, אלא אמיתות פשוטות בקשר לכסף ואיך שהוא עובד, דברים שאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם כבר כמה דורות, דשים בעקבם.

אם אתם מהאנשים שאין להם זמן ומעדיפים להקדיש את זמנכם לעוד עבודה, בניסיון להשיג עוד כסף שיהיה לכם להכניס לאותו צרור נקוב, ייתכן שהספר-ספרון "כסף – איך לנצח את המשחק" ינצח עבורכם את המשחק.

למרות שמו המאוד יומרני, ולמרות שהספר לא ינצח עבורכם שום משחק – כמו שהאצבעות לא ילכו במקומכם לשום מקום אם תשתמשו בדפי־זהב  – וטוב שכך, מה שמאוד מצא חן בעיניי כבר ממבט ראשון היה גודלו של הספר. הוא קטן. גם הפורמט (14.5*21) וגם העובי. מה שמלמד מיד שהמחבר 'יושב בתוך עמו' ומכבד את הזמן שלנו כקוראים.

הוא גם יודע שמידע להרחבה, כמעט בכל תחום, מצוי למכביר באינטרנט. מספיק לדבר על העקרונות ולתת לנו חינוך פיננסי יסודי חסר. את השאר יעשה כל אחד בעצמו, בצורה מותאמת יותר ליכולת ולסביבה שבה הוא פועל.

ניסן בן–טורה, כותב הספר, הוא בעל תואר שני בכלכלה ומנהל כספים בחברה גדולה. אבל מה שרלוונטי לספר הוא זה שהוא מנהל את הכסף שלו בעצמו, בדיוק לפי השיטות שהוא מתאר בספר. ובתור בונוס קריטי, הוא משתמש בכל האמצעים הפסיכולוגיים כדי לעודד אותנו להאמין בעצמנו, ולהבין שלא רק שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להפסיק לתת לאחרים לנהל עבורנו את הכסף מא' ועד ת', ועל הדרך לגלח ממנו כל מה שאפשר ולפעמים קצת מעבר – אלא שאנחנו יכולים לעשות את זה בקלות יחסית ובהנאה.

פרקיו הראשונים של הספר מיועדים למי שמצבם הנוכחי לא מאפשר להם עדיין לייצר הון מהון, כי הם בחובות. הוא מגדיר מה הן חובות ומה הם נכסים, בצורה בהירה שתובן לכל אחד, גם למי שאין לו זמן וכוח להשקיע. הספר מתווה תוכנית פעולה להשתחררות מהחובות ולמעבר לשלב הבא: בניית תיק הנכסים שלנו. תובנה מאוד חשובה בפרק הזה היא ההכרה בכורח של תקצוב, בדרכנו להצלחה פיננסית, גם אם אנחנו 'לא אנשים של אקסל'.

בפרקים הבאים הוא סוקר את האפשרויות השונות לבניית תיק הנכסים האישי, ומפנה לקריאה נוספת להרחבה בתחומים שבהם הוא פחות ממוקד. הקו המרכזי של הטיעון שמציע הספר לקוראיו הוא שהשקעה בבורסה היא האפיק הנכון לטווח ארוך, אבל צריכים לדעת כיצד להיכנס למשחק עם מינימום סיכונים ועם כמה שפחות שחיקה של הכסף בדמי ניהול וטריקים אחרים (לדוגמה: כפל דמי ניהול: מנהל הקרן שהשקעתם בה קונה ניירות של קרן אחרת שגם היא גובה דמי ניהול… לא תאמינו, זה קורה לפעמים גם כששני הניירות שייכים לאותה חברה-אם, וזה גם חוקי). שכן גם כשאנחנו כבר יודעים שהבורסה עולה, כשמחזיקים בהשקעות לטווח ארוך, בממוצע של בערך 9.5% שנתי, וגם כשאנחנו מבינים את כוחם העצום של רווחים על הרווחים (מה שמכונה, בטעות אך ביעילות, גם בקרב אנשים דתיים – "ריבית דריבית"), עדיין ייתכן שמניה ספציפית תנצוץ לעינינו, ואז יש מצב שהבורסה תעלה אבל לא תיקח אותנו איתה.

כל זה מוביל אותנו עם המחבר לסקירה פשוטה ומובנת של תעודות וקרנות סל. המצאה פיננסית שמאפשרת לקנות את השוק הרלוונטי כולו, וכך לעקוב אחרי המדד המבוקש בלי למחוק הרבה ערך על פעולות מסחר ועל מחקר יומיומי. ומי מדבר בכלל על העלויות הפסיכולוגיות של הלחץ העצום הכרוך במעקב אחרי כל השוק בכל זמן נתון.

כסף – איך לנצח את המשחק

  • 110 עמ'
  • ניסן בן טורה
  • ספרי צמרת
  • 2023

אולי יעניין אותך גם

מעיין דוד

בין הגוונים

אל הנער הזה

בשלב זה כבר הייתה הפטרת תפילת חנה של משה לשם דבר אפילו מחוץ לעירנו. למעשה, שנים מספר לפני כן אף שכנעו אי מי להקליט באולפן את ההפטרה ולמכור את הקלטות – 'קסטות' כמו שקראנו להן אז.

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

הסוחרים של קטאן, הקופים של האי

והפעם במדורנו: ההרחבה לקטאן שהכי משתלם כנראה להשקיע בה, ומשחק אנליטי שמשלב לגו איכותי. רק אל תשכחו לתאם ציפיות

הסוכה באמנות היהודית: מקלט רוחני בין עראיות לנצחיות

בהיסטוריה היהודית, הסוכה הייתה במובנים רבים המוזיאון העממי: המקום שבו כל משפחה יהודית יכולה הייתה לבטא את הקשר שלה לאמונה דרך יופי ויצירתיות.

שושי סירקיס

בין הגוונים

זו לא באמת פרידה

אני אוהבת לדמיין את החיים כמו מסע בקרוז. אונייה גדולה, עוצרת כל פעם במדינה אחרת. בכל עצירה אנחנו יורדים, מטיילים, טועמים… ותמיד מגיע הרגע שבו אנחנו צריכים לעלות בחזרה ולשוט אל מרחבי האוקיינוס

יעקב מתן

משא ומתן

מי סופר אותנו?

וכך מדי בוקר בשעה 6:30 הייתי מתעורר לקולו של הרב: "בוקר טוב, יעקב" - "בוקר טוב הרב" ומנתק. אני לא אומר שלא איחרתי בכלל מאז, אבל הרגשתי מחובר.