לאחרונה התנסיתי בטיפולי נשימות, ריברסינג, בלעז. מרגישה שנפתח לפניי עולם חדש והוא גם מתחבר לדברים שהיו כבר ידועים לי מחקרית (כי בכל זאת, אני מחפשת משהו רציני ומבוסס) והכל מוביל יחד לאחדות יפה כזאת, שמקסימה אותי מאוד מאוד.
השיטה הזו, שמאפשרת חיבור מחודש לגוף, היא גם חוויה די עוצמתית שמשאירה תחושה של שינוי פנימי. כמדריכת כלות אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות באמת, ולו בשביל מי שאני מדריכה, לבדוק גם את השיטה הזו שמבקשת לקרב אותנו לגוף שלנו בעולם שבו היום יום מרחיק אותנו ללא הרף, ומציע לנו לדכא רגשות ותחושות בנטילת כדור.
אז ברוך ה', רציונליזציה ולגיטימיות כבר יש, ואם תרצו המלצות מניסיון – בפרטי. אבל העניין המפתיע הוא שככל שהעמקתי בטיפולים, פתאום נראה היה שהעולם כולו התחיל לנשום יחד איתי. לא משנה לאן פניתי, אנשים ממקומות שונים סיפרו לי על החוויה האישית שלהם עם ריברסינג, לפעמים כאלה שלא דמיינתי עליהם. זה קצת כמו לקנות חולצה בזארה ואז לגלות שלכל העולם יש אותה – אבל עם נשימות, דמיון נובע וכל המילים הטובות ששמעתי עליהן רק לאחרונה.
זה לא נגמר שם: אותה התופעה קרתה לי גם עם ריטריטים. מעולם לא הייתי באחד, הפרטנר רחוק מזה כרחוק מערב ממזרח (קלטתם את השנינות?), אבל תמיד פזלתי לעבר האפשרות של ויפאסנה כלשהי. דמיינתי את עצמי חווה את הסיוט הגדול של התנתקות מוחלטת עד שאולי, אם אלך רחוק מספיק, אגיע לנירוונה המיוחלת עם אושר גדול. או לפחות לאיזה קפה פילטר שיגישו לי אחרי זה.
אבל אז, כמו עם הריברסינג, גם ריטריטים מגוירים הפכו להיות חלק מהטרנד. מכל עבר צצות להן מודעות נוצצות במחירים הגיוניים עד מרקיעי שחקים. הסלבס ואושיות הרשת כבר שם, מחייכים בתמונות מטושטשות של שלווה רוחניקית מנותקת. ראיתי אפילו הזמנה להשתתף – שימו לב – בריטריט מנהיגות! כי הרי מה יותר מרגיע מלעשות מדיטציה ולהוביל צוות לשינוי חברתי תוך כדי? אני לא אתפלא אם הגורואים האמיתיים של פעם, אלו שהקדישו את חייהם להתבוננות פנימית, היו מתהפכים בקברם, אם היה להם קבר. בטח הנשרים שאכלו אותם בקבורת השמיים היו משתעלים עכשיו.
בקיצור, פתית השלג המקורי והייחודי שבי נמס לו על ההבנה שטרנדים קיטשיים, גם של דברים טובים ועמוקים, הם כנראה בלתי נמנעים. אני במשבר זהות קשה קצת על כך ורוצה להתרחק מהכל אבל ישר טופחת לעצמי החזרה על האגו ש- היי, משהו שזיהיתי כטוב ומשמעותי לא קיבל פינה מחתרתית נידחת אלא שהוא כבר חלק מאיזה באזז עולמי ואז, אחרי מדיטציה כמובן, זה קצת ממלא אותי בתקווה על האנושות. כי אם יותר אנשים מתעניינים באותם הדברים, אולי אנחנו בכל זאת שואפים – תרתי משמע – לכיוונים הנכונים.
