לדמותה של חברותא

אמנים חרדים וחילונים הציגו בתערוכה משותפת יצירות המייצגות את המושג 'חברותא'. כך זה נראה

אולי יעניין אותך גם

מה אומרת לכם המילה חברותא? 

השאלה עמדה באוויר כשאוצרת בית המשפט העליון ד"ר אורנה יאיר ביקשה לערוך תערוכה משותפת של אמנים חרדים וחילונים בפואייה מול הספריה המשפטית והתייעצה עם ד"ר נעה לאה כהן מגלריית המקלט. (גילוי נאות: כותבת המדור). תקופת קיטוב לא פשוטה שאנו נמצאים במהלכה במיוחד מאז התפרצות הקורונה, העצימה את השאלה בהקשר לחברה הישראלית ואתגרה את הצורך לשיתוף פעולה בניסיון להתחבר מחדש.

בפשט, מדובר בחוק יסוד בעם היהודי. ביסודה החברתי קיימת ההבנה שהמסורה אינה רק ספר קריאה אלא מחייבת דיאלוג, העמקה וחידוד גריסה וכתישה ואף מחלוקת. "מה ברזל זה אחד מחדד את חברו – אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה…". היכולת לקנות חבר לחזון משותף, האדרת הכוח החברתי והערבות ההדדית, הם עמודי תווך עליהם מושתתת הישרדותו של העם היהודי במבחן הזמן. אך בין כתלי בית המשפט, קיבלה כעת המשמעות של המונח פרשנויות שונות ומגוונות שמאתגרות את החברה בכלל. בכך כוחן של תערוכות קבוצתיות: הן מביאות זוויות מבט מגוונות לאותו נושא, מפני שבני אדם שונים המה ורואים את הדברים אחרת, על אחת כמה וכמה בתערוכה שכזו שבה האמנים המציגים מגיעים מרקעים שונים גם אם כולם בתוך העם היהודי. לעיתים, המפגש בין היצירות (כמו מפגש בין אנשים) מוליד רעיונות שלא היו יכולים להיוולד לבדן.

והנה כמה דוגמאות…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?