לחובבי הפודקאסטים: ראיון עם האיש שעשה היסטוריה

מה גורם לאדם להקים פודקאסט על היסטוריה ומדע בעידן שבו רוב האוכלוסייה מעולם לא שמעה את המילה פודקאסט? מה ההבדל בין פודקאסט ורדיו, ולמה אנשי רדיו כושלים בעולם הפודקאסטים? האם אפשר לעשות כסף מפודקאסט, ואיך מוצאים קהל נאמן? ראיון מיוחד עם רן לוי, מייסד רשת 'עושים היסטוריה'

אולי יעניין אותך גם

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא פודקאסט. אם זה לא נשמע חמור מספיק, זה קורה לו הרבה לפני שרוב העם שבשדות שמע אי פעם את המילה 'פודקאסט'.

רן לוי היה מהנדס חשמל ב-2007. עולם הפודקאסטים היה בחיתוליו, אבל הוא כבר נמנה על מאזיניו הנלהבים. וכך, יום אחד, עלה בו הרעיון להתייצב בצד השני ולהעלות בעצמו פודקאסטים לרשת. מאז הוא לא רק הפך לאחד ממגישי הפודקאסטים הפופולריים בישראל, אלא גם הקים את רשת 'עושים היסטוריה', רשת הפודקאסטים הגדולה בישראל המפיקה פודקאסטים בנושאים שונים: עושים היסטוריה, עושים עסקים, עושים תנ"ך, עושים טיול, עושים שיווק, עושים רפואה ועושים פוליטיקה. לפי סקר המאזינים 2021, הפודקאסט הפופולרי ביותר ברשת היה "עושים היסטוריה" בהגשת לוי עצמו.

בעצם, רן, איך כל זה התחיל?

"זה התחיל כשהפקתי ביחד עם חבר פודקאסט על משחקי מחשב ('המשחקיה') שהיה נורא כיפי. במקביל התחלתי ליצור תוכנית על מדע והיסטוריה, שזה התחביב שלי. כבר אז היה לי ספר אחד שהוצאתי בתחום הזה ('פרפטום מובילה: על פיסיקה, מכונות נצח, שרלטנים ומה שביניהם'). הנחתי שהתחום הזה יהיה פחות מוצלח ממשחקי מחשב כי כמה גיקים כבר יש בישראל שמעניינים אותם מדע, טכנולוגיה והיסטוריה? אבל לשמחתי באמת, תוך חודשים ספורים, ראיתי את התגובות של הקהל שהחלו לזרום, והן היו מפרגנות מאד. וכל זה כאשר אנחנו מדברים על תקופה…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?