כנגד כל דבר שאסרה תורה, יש דבר דומה לו בטעמו, אותו היא התירה. כך אומרת אשת רב נחמן לבעלה, בגמרא במסכת חולין ומונה מספר דברים כאלו. רוב הרשימה למען האמת, קשה להבנה או קשה להשגה. כאילו, אפשי ואפשי לטעום חזיר, אבל מאיפה אשיג עכשיו מח של דג שנקרא שיבוטא.
אני מכיר רק תענוג אסור אחד שגם הוא – על פי דיווחים זרים – מפוקפק למדי, שקיבלנו תענוג בהיתר שדומה לו. אני מדבר על לקום בשבת בבוקר ולצאת לטיול. בעלי תשובה מדווחים שזה אחד מסיוטי הילדות, הלחץ של האריזות, התיקים והמידניות, והנסיעות הארוכות לקטיף דובדבנים בגליל, או לצילום כלניות בדרום. ובכל זאת, יהיה מי שיאמר שבוקר בו אפשר להיכנס לרכב ולנוע בקלות אל היעד, לראות חנויות סגורות ולהרגיש אווירה חגיגית, זה רעיון לא רע. אז ככה אני מרגיש פעם בשנה, בבוקר של ה' באייר, כשאני נכנס לאוטו ונוסע בלי פקקים לישיבה בה אני זוכה ללמוד מדי בוקר. תענוג מפוקפק, כבר אמרתי.
אבל רגע, מה לגבי חגיגות העצמאות. איזה חג אני מקבל במקום? אם אני גם רוצה את הרגש הלאומי הזה, את חגיגות העם המתעורר לתחייה. וכן, אני מבין שהולך ופושט המנהג להשתתף בדרך כזו או אחרת באירועי היום – גם בקרב חובשי כיפות שחורות. אני פחות מתחבר ('סתם יום לצאת לעשות מנגל…' כותבים לי בקבוצת הווטסאפ המשפחתית 'מה אתה כזה כבד?'. 'אעשה איתכם מנגל בכיף, כל יום אחר בשנה' עונה להם הקנאי שבי 'רק לא היום').
אז איך מפצים על החסר הזה, שזכור לי עוד משנות החיידר, כולם מסביב בחגיגות, ורק אנחנו הולכים ברחוב הירושלמי, תינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם, וכלום. לפחות היו בידינו כמה ענפי הדס פורחים. כלום. אבל פתאום זה בא, ומתבהר, ולעצמי אני אומר: היי, גם לנו יש יום עצמאות. גם אנחנו חוגגים את התחושה הזו, את האושר הזה. מה זה חוגגים? בענק.
מהי עצמאות? מה חוגגת כל אומה ביום העצמאות שלה? את התחושה הלאומית המאחדת את העם בשמחתו על שאין הוא נתון עוד תחת כיבוש זר, והוא חופשי לנהל את חייו על פי דרכו וערכיו. יום העצמאות האמיתי שלנו הוא ליל הסדר, בו אנו חוגגים את עצמאותנו כעם, תוך שחרור מעול העבדות לאומה המצרית. אבל כאן מסתיים הדמיון לימי העצמאות של אומות העולם, כי אצלנו העצמאות היא כל כך שונה, מהותית.
גם סוריה חוגגת עצמאות, מהמנדט הצרפתי ששלט בה. גם אוקראינה חוגגת עצמאות מברית המועצות. שתי חגיגות עצובות, כי העצמאות שם, מעולם לא הייתה סוף פסוק, והעם נדרש לשוב ולהילחם על חירותו. אנחנו יצאנו לחירות עולם. מרגע שיצאנו ממצרים, אין דרך חזרה. לעולם לא נהיה עבדים. לעולם לא יסכמו אותנו בכמה שורות של היסטוריה. הפכנו להיות שורה שממשיכה להיכתב עוד ועוד, ולא נגמרת אף פעם.
וזו לא רק היציאה מאפלה לאור גדול. מעבדות לחירות. זו הכניסה לעבדות ה' שמשנה את התמונה. כי עכשיו אנחנו עם הנצח, שמשועבד ומחובר בשורש הווייתו לאין סוף ברוך הוא. זו לא רק עצמאות מדינית או כלכלית, זו עצמאות בכל רובד קיומי של חיינו עלי אדמות. בליל ט"ו ניסן, התנתקנו מהקרקע והמראנו אל שמי השמים האינסופיים.
זו העצמאות שלנו. תלויים לחלוטין, משועבדים ומוכרחים, אבל למערכת אינסופית, נצחית וקיימת לעד. זו עצמאות מוחלטת, גם אם יענו אותנו, ועינו. גם אם יטבחו בנו, וטבחו. גם אם יעבירו אותנו שבעת מדורי גהינום, והעבירו. תמיד נהיה מחוברים בחבל הטבור, בשורש קיומנו וחיותנו, אל מה שמעבר לכל גבול, אל בורא העולם.
בליל העצמאות, יצאנו לחירות עולם.
איור שער: shutterstock
