כדור לא פותר את כל אתגרי הפרעת הקשב, ולפעמים המחיר גבוה.
לפני חודשיים כתבתי על ההחלטה שלי להיעזר גם בטיפול תרופתי. הטור היה נשמע עליז וורוד. מה פשוט יותר מלקחת ויואנס? בולעים אותו עם חצי כוס מים, משתדלים לאכול לפני וזהו. המוח שלכם עכשיו מרוכז כמו כל מוח נוירוטיפיקלי אחר שיושב לצידכם. אתם בשוויון כרגע.
אז זהו, שלא. הדברים קצת שונים וחשוב לדעת אותם. כי כדור לא פותר בעיות והוא גם לא מילת קסם שמעיפה ניצוצות באוויר. כל תרופה מגיעה עם הרבה "מתנות" לצידה. והמתנות? עטופות באריזות אטומות, עד שלא נפתח לא נדע מה הן מכילות. תופעות לוואי מתאזנות עם הזמן, כך לפחות אומרים, לגוף לוקח זמן להתרגל. לאנשי הקשב זה דורש יותר סבלנות, בטח כשאנחנו רגילים לכאן ולעכשיו. ואם משהו לא מסתדר ביום הראשון, אנחנו שוקלים להפסיק. אהיה כנה אתכם, לקחתי ויואנס במשך תקופה, הקפדתי על ארוחות בוקר ושתייה מרובה. בינסיון לצמצם כמה שיותר את תופעות הלוואי. ובהחלט הרגשתי פחות יובש בפה (טיימר כל שעה לשתות כוס מים) פחות דפיקות לב, הייתי יחסית בסדר וכן, בשעה 13:30 קפץ חלון תזכורת להודיע שעכשיו זה הזמן לאכול משהו, עם או בלי תיאבון.
מה כן? לקח לי זמן להבין ולשים לב שלקראת ערב יורדת עלי עייפות, כמו ענן סמיך וכבד, שעוטף אותי בלאות אפורה. כך הרגשתי בשעות שבהן הייתי אמורה להיות ערנית ופעילה כדי לתפקד בבית, אבל כל מה שרציתי היה לשקוע עמוק לתוך הספה ופשוט לישון. מיסטר ויואנס עזר לי, אבל רק לכמה שעות. אחר כך הוא הרדים אותי לתוך עלטה של לילה כבד וסמיך. נאלצתי לומר לו שלום (ולהתראות רק עם מינון אחר או הסבר לתופעות). וכך עברה תקופה נוספת, שבה אני בלי עזרה תרופתית. ואיך זה? אני לא רוצה להרוס את כל האנרגיות והמוטיבציה שנתתי בטור הקודם. אין לי תשובה ברורה. אין כאן שחור ולבן. אני לא יכולה לומר קחו כדור וזהו, וגם לא יכולה לומר אל תקחו בכלל. תלוי; מי אתם, במה אתם עובדים, מה המצב בחיים שלכם, איך אתם מרגישים. יש כל כך הרבה משתנים שמשפיעים על ההחלטה שלנו אם לקחת כדור או לא. כי אי אפשר להתעלם מהאורחים הנחמדים שבאים יחד עם הכדור, ואנחנו צריכים להחליט מה עדיף על פני מה.
מה כן? אני הולכת לאימון ADHD שאותו התחלתי בקיץ. כדור אולי יגרום לי לבצע משימות משעממות, או יעזור לי להתרכז ולעבוד ולהרגיש שהספקתי יותר. הוא יעזור לי בכל הטכני, בכל הקוביות האפורות האלה שאני עורמת בצד. הוא יהיה שם כדי לסיים את המגדל. (ולהתחיל מחדש).
כדור לא יעזור עם כל שאר המתנות. אלה שבאות כחלק מהחבילה. כדי להבין את עצמי, אני צריכה שיסבירו לי דברים. מה קורה במוח שלי, למה קשה לי לקבל החלטות? למה הזמן ואני לא ידידים טובים? למה מילים יוצאות מהפה לפני שהספקתי לתפוס אותן? ולמה קשה לי כ"כ כשאני רוצה משהו וצריכה לחכות עבורו? למה עצוב לי? ולמה שמח לי מדי? כשאני באימון אני מקבלת תשובות והסברים. האימון זה לא כדור שבולעים. האימון זה יד שמחזיקה בי. זה ליווי, עם אימון אני יודעת שיש לי הדרכה וכלים לפסוע בשביל הזה שאני עדיין תרה אותו, עדיין לומדת אותו. עובדת להבין את הג'ונגל שלי.
אז לפני שאתם רצים לבית המרקחת, מציגים תעודת זהות ומקבלים עוד אריזה יפה של 30 כדורים, נסו גם בדרך להרים טלפון לאימון שמיועד בשבילכם. נסו לקבוע פגישה ולהתחיל במסע שייקח אתכם למקום גבוה יותר, למקום שבו אתם אוהבים את עצמכם, שאתם יודעים למה דברים קורים ואיך אפשר לעזור לקפיצים האלה בגוף לשלוט ולהתאזן. כי פחות משנה אם אנחנו עם הפרעת קשב או בלעדיה. מה שיותר משנה זה איך אנחנו עם עצמנו, מה אנחנו עושים כדי להרגיש טוב, וכדי לנווט את כל התכונות שקבלנו למקום שבו יהיה לנו נעים וטוב עם עצמנו.
איור שער: שושי סירקיס
